לאור הנסיון האירי, אותו ניסינו ללמוד בביקור שערכנו, ההסכמות הבסיסיות שעליהן צריך להיבנות הסכם שלום מפורט, אצלנו ייראו וודאי כך:
כל סכסוך בין עמים נגמר במשא ומתן ופשרה. רק כאשר הצדדים מבינים שאין פתרון אחר מלבד משא ומתן ופשרה, יגמר מעגל הדמים.
שני הצדדים חייבים לקחת חלק באחריות, אי אפשר להתקדם כאשר כל צד מטיל את כל האחריות על השני. כולם קורבנות. הנסיון להוכיח מי קורבן גדול יותר הוא נסיון עקר שאין בו כל תועלת. שני הצדדים הם קורבנות בדיוק כפי ששני הצדדים אחראים לעוולות ולכן על שניהם לפעול לפתרונן.
משא ומתן לשלום ופשרות אין משמעותן מחיקת העבר. יש לתת כבוד לעבר, לחללים משני הצדדים, לטיעונים ולקהילות. אמנם יש להביט לעבר העתיד אך אין לשכוח או להכחיש את העבר.
השלום לא מגיע בבת אחת. גם לאחר שהעמים מחליטים על הפסקת האלימות, יהיו קיצונים בשני הצדדים שינסו ללבות את האש, יש לפעול למניעת התלהמות והתלקחות.
השלום מושג באמצעות שילוב של פעילות ממשלות ופעילות מהשטח; בזכרונם של אנשי צפון אירלנד, הבשורה יצאה מבתי הכלא, שם האסירים התחילו לדבר זה עם זה, ורק אחר כך הממשלות התעשתו והצטרפו לשיח המתהווה. ברגע שנוצר שיח, האוייב הפסיק להיות משהו אנונימי וחייתי אלא קיבל פני אדם וכך נסללה הדרך להתחיל לדבר על שלום.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה