פוסט שנכתב באירלנד, במהלך ביקור בן שבוע של קבוצת לוחמים לשלום במדינה:
היה לנו היום דיון עם הפלסטינים, זה התחיל בהכרזה מתלהמת מעט שלהם שאין להם בעיות עם היהודים אלא רק עם הציונים, ושהציונות משולה אצלם לגזענות.
חשוב היה לנו לומר לפלסטינים שאנחנו מגדירים עצמנו כפטריוטים ישראליים, כציונים, וכמאמינים בצורך של המדינה היהודית כמקלט לעם היהודי, שהעובדה שציונות הפכה למילה נרדפת לגזל קרקעות וניצול היא הדבר היוצא דופן מבחינתנו, והפתרון יבוא כשכל צד יתפשר מעמדה של הכרה וגאווה בזהותו.
אני חושב שהם הופתעו לשמוע, אך זה התקבל על אוזניים קשובות. בערב הסביר לנו אחד הפלסטינים את תפיסתו וכרגיל הטיעונים והתהיות זהות בינינו לבינם, הוא מבחינתו לא כל כך מבין את החרדה שלנו מהחמאס, הוא מודע לכך שיש מוסלמים קיצוניים, אך הוא רואה עצמו (כמו רבים אחרים) כמוסלמי האמיתי, ויש סובלנות בדתם ואהבה לזולת. ואני מכבד את זה כמו שאני שמח שהוא מכבד אותי.
שאלה שאנחנו נשאלים לעיתים תכופות היא איך אנחנו מזהים את עצמנו, בודאי שזה סובייקטיבי ואני אדבר רק בשם עצמי, כי אני רואה את עצמי כפטריוט ישראלי וכציוני. הפעילות שלי בלוחמים לשלום היא לא כי קצה נפשי במדינה אלא כי אני אוהב אותה וחרד לגורלה. מעבר לכך, אינני יהודי דתי אך אני אוהב ומוקיר את הערכים המוסריים של היהדות ורוצה לפעול לפיהם, והפתגם ואהבת לרעך כמוך חשוב לי לא פחות מהטיעונים שמשמיעים אחרים על הצורך בקדושת הארץ.
השליטה בכח מזיקה לא רק לעם הנשלט אלא גם לשולט, האלימות מחלחלת חזרה אלינו, הכלכלה שלנו לא יכולה לשגשג, וכל העקרונות עליהם חונכנו נרמסים ברגל גסה בשטחים.
אנחנו והפלסטינים קשורים קשר הדוק בחבלי ההסטוריה, והסיפורים שלנו כל כך דומים שקשה להבין, אנחנו בני הפליטים מאירופה, הגשמנו לנו את החלום למדינה, תוך הפיכת עם אחר לפליטים. אנחנו שכל חיינו היינו מיעוט נרדף ומופלה לרעה, שולטים כיום על עם אחר, שהדרך היחידה לשלוט בו היא לנגוש מצד אחד, ולמנוע כל ביטוי של לאומיות ושיוויון מצד שני.
אנחנו צריכים לשחרר עצמנו מהכיבוש אולי יותר ממה שהפלסטינים צריכים לשחרר עצמם.
דזמונד טוטו אמר "אדם הוא אדם ברגע שהוא מכיר באחרים כבני אדם". הלל אמר "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך".
כל עוד אני בטוח בצדקת דרכנו אין לי בעיה להיות מיעוט ו"יפה נפש", כי מה שאני מייצג הוא לדעתי הישראלי והיהודי האמיתי.
היה לנו היום דיון עם הפלסטינים, זה התחיל בהכרזה מתלהמת מעט שלהם שאין להם בעיות עם היהודים אלא רק עם הציונים, ושהציונות משולה אצלם לגזענות.
חשוב היה לנו לומר לפלסטינים שאנחנו מגדירים עצמנו כפטריוטים ישראליים, כציונים, וכמאמינים בצורך של המדינה היהודית כמקלט לעם היהודי, שהעובדה שציונות הפכה למילה נרדפת לגזל קרקעות וניצול היא הדבר היוצא דופן מבחינתנו, והפתרון יבוא כשכל צד יתפשר מעמדה של הכרה וגאווה בזהותו.
אני חושב שהם הופתעו לשמוע, אך זה התקבל על אוזניים קשובות. בערב הסביר לנו אחד הפלסטינים את תפיסתו וכרגיל הטיעונים והתהיות זהות בינינו לבינם, הוא מבחינתו לא כל כך מבין את החרדה שלנו מהחמאס, הוא מודע לכך שיש מוסלמים קיצוניים, אך הוא רואה עצמו (כמו רבים אחרים) כמוסלמי האמיתי, ויש סובלנות בדתם ואהבה לזולת. ואני מכבד את זה כמו שאני שמח שהוא מכבד אותי.
שאלה שאנחנו נשאלים לעיתים תכופות היא איך אנחנו מזהים את עצמנו, בודאי שזה סובייקטיבי ואני אדבר רק בשם עצמי, כי אני רואה את עצמי כפטריוט ישראלי וכציוני. הפעילות שלי בלוחמים לשלום היא לא כי קצה נפשי במדינה אלא כי אני אוהב אותה וחרד לגורלה. מעבר לכך, אינני יהודי דתי אך אני אוהב ומוקיר את הערכים המוסריים של היהדות ורוצה לפעול לפיהם, והפתגם ואהבת לרעך כמוך חשוב לי לא פחות מהטיעונים שמשמיעים אחרים על הצורך בקדושת הארץ.
השליטה בכח מזיקה לא רק לעם הנשלט אלא גם לשולט, האלימות מחלחלת חזרה אלינו, הכלכלה שלנו לא יכולה לשגשג, וכל העקרונות עליהם חונכנו נרמסים ברגל גסה בשטחים.
אנחנו והפלסטינים קשורים קשר הדוק בחבלי ההסטוריה, והסיפורים שלנו כל כך דומים שקשה להבין, אנחנו בני הפליטים מאירופה, הגשמנו לנו את החלום למדינה, תוך הפיכת עם אחר לפליטים. אנחנו שכל חיינו היינו מיעוט נרדף ומופלה לרעה, שולטים כיום על עם אחר, שהדרך היחידה לשלוט בו היא לנגוש מצד אחד, ולמנוע כל ביטוי של לאומיות ושיוויון מצד שני.
אנחנו צריכים לשחרר עצמנו מהכיבוש אולי יותר ממה שהפלסטינים צריכים לשחרר עצמם.
דזמונד טוטו אמר "אדם הוא אדם ברגע שהוא מכיר באחרים כבני אדם". הלל אמר "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך".
כל עוד אני בטוח בצדקת דרכנו אין לי בעיה להיות מיעוט ו"יפה נפש", כי מה שאני מייצג הוא לדעתי הישראלי והיהודי האמיתי.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה