זה לא רוע. זו לא טיפשות.
זו מבוכה, שמתרגמת את עצמה לביטחון בצדקת הדרך.
החברה ששולחת אותם לבצע את הריסת הבתים לא מסמנת להם שזה מעשה שאינו מוסרי, כל עוד הוא נעשה מחוץ לגבולות השכונות והבתים הפרטיים שלנו. אין זה מקרי שאחד החיילים אומר: "הלילה אני ישן בבית".
הפער שבין האיתות הפנימי לעובדה שזו המשימה אליה נשלחו, הפער הזה נקרא אנומליה.
מרחב שלא חלים עליו חוקי המוסר החברתיים הרגילים.
האם באמת אין ברירה?
וחשוב מכך- מה המחיר? לא עבור אותם ילדים שנותרו בלי בית, ואפילו לא עבור פתרון הסכסוך שהולך ומתרחק על כל בית שנהרס. המחיר הזה הוא ברור וידוע.
מה המחיר שאנחנו משלמים בתוכנו, כחברה? מה קורה לאורך זמן לאמות המוסר שלנו, תחת שחיקה רבת שנים של שלטון על עם כבוש?
לחשוב שאין מחיר, זו הטיפשות האמיתית.
(תודה לאתר העוקץ על ההפנייה לסרטון. האיש הכפות באזיקון הוא עזרא נאווי. צריך לקרא את פסק הדין כדי להאמין.)
6 תגובות:
הבעיה היא לחברה פשוט לא א-כ-פ-ת!!!
מפני שבשבילה פלסטינאי הוא לא בן אנוש, אלא משהו מלוכלך שאתה נתקל בו!! זה מה שעצוב, ואני אגיד גם כן (אולי זה יכעיס מישהו, אבל לא אכפת לי ת'אמת) שהאמונה שיהודי הוא טוב יותר מאשר "גוי" היא מאוד משתלבת בזה.
קיצר, עד שאנשים לא יכירו את הצד השני לא יהיה פה שום שלום, ואנחנו, המיעוט עם מצפון ויכולת להרגיש כאב של אחר, נשאר מיעוט לתמיד.
נ.ב.
אני לא יכולה להסתכל את זה, זה נוראי, מזעזע ומגעיל ולבי עם בני הבית.
ג'וליה
תודה על התגובה שלך ואני חושב שאת צודקת לחלוטין. המאמץ שלנו בלוחמים כעת הוא כפול
1. לגרום לאנשים משני הצדדים להכיר זה את זה (לא עוד דמונזציה)
2. לחשוף את המציאות בשטחים לישראלים.
לצורך כך התחלנו בסדרה של חוגי בית בהם יש קהל משותף, ישראל ופלסטיני, במהלכם אנחנו מקווים להשיג שתי מטרות אלו.
הצחוק של החיילים,
הוא אותו צחוק של ילדים שמציקים לילד האחר
או הצחוק של בחורים שמציקים לבחורה,
הצחוק שמכין את הקרקע לפגיעה הפיזית.
זה הפחד המשתק, הפחד למחשבה שאם יקשיבו לליבם
יצטרכו לעמוד לצידו של החלש-מול החזקים עם הנשק.
אז המוח בוחר לצחוק ולהשאר במקום הבטוח עם החבר'ה.
החיילים האלה הם גם קורבן של הכיבוש,
פשוט בתפקיד המוציאים לפועל, בשביל מי שנהנה מהכיבוש.
יוסי דהאן, באתר העוקץ מצטט את ניסים מוסק:
"עזרא נאווי ,בעצם מהותו ואופיו, מערער על כל הסטיגמות והסטריאוטיפים המוצמדים תדיר למזרחים באשר הם.
עזרא שרברב במקצועו, הומוסקסואל מוצהר, איש שמאל מובהק (לא מן השמאל התעשייתי והמאוס של מצוות אנשים מלומדה), עושה לילות כימים למען ערביי הר חברון, המנושלים מבתיהם ומאדמותיהם . ראוי להזכיר כי מדובר באוכלוסיה הענייה ביותר בקרב הפלשתינים. עזרא מערער על ההגמוניה האשכנזית שקיבעה את תודעתם (גם של מזרחים רבים) בדבר הסוגיה: כיצד אמור לנהוג מזרחי מן השורה."
הצחוק של החיילים הוא גם הדה-לגיטימציה של כל מה שהוא לא "ישראלי-יפה-ציוני-שפוי"
חבר שלי מאנגליה, שבקר לאחרונה בישראל ובשטחים, ראה את הסרטון ובתגובתו ציין את צחוק החיילים כתגובה של מבוכה, כמה ש"מגן" על החייל הבמצע פעולה שלא לרוחו או עלפי צו ליבו. עוד הוא ציין, את החלק של הצלם בכך שמתוך כוונה (לא חיובית כמובן) הראה והתעכב על החיילים הצוחקים.
אני שמחה לדעת שגם משם יש הרואים את הדברים נכון ושפוייותר מהרואים אותם מכאן.
הוסף רשומת תגובה