אחת השאלות שתנועות שלום בכלל (ואנחנו בפרט) נשאלות, היא על תחושת החד צדדיות; היא בעיקר משקפת את חוסר הידע שלנו לגבי תהליכים מחשבתיים שמתרחשים בצד הפלסטיני. יש בה גם אמת, כיוון שההתנהלות שלנו משקפת את הנטייה שלנו לבחון יותר את עצמנו, פחות את האחר.
ואולי דווקא בגלל כך, לחוגי הבית בצד הפלסטיני יש משקל סגולי כל כך גדול. כי הם מאפשרים לנו להתבונן בהלך הרוח ברחוב הפלסטיני והיא גם מאפשרת לנו לצאת מתוך ההתעסקות בעצמנו, שהיא חשובה, אין ספק, אבל משקפת נאמנה רק צד אחד דורש שלום בסכסוך, וללמוד איך נראית ומצטיירת היד שמנגד.
שמי רוני ואני אחראי על חוגי הבית של ארגון לוחמים לשלום ומתוקף כך נוכח בהרבה חוגי בית שאנחנו עורכים בישראל. אחת השאלות שאנחנו נשאלים בדרך כלל ובכל פורום היא האם יש פעילות דומה בצד הפלסטיני, האם גם הם סקרנים וכמהים לשלום כמו הישראלים.
בארגון שלנו אנחנו מארגנים גם חוגי בית בצד הפלסטיני, במתכונת דומה לאלו שבצד הישראלי (פגישות המבוססות על ספורים אישיים של חברי הארגון משני הצדדים) וגם חוגי בית בהם הקהל מעורב.
אתמול התקיים חוג בית בבית פלסטיני בחוסאן, נכחו בו כ 20 אורחים.
בארגון שלנו אנחנו מארגנים גם חוגי בית בצד הפלסטיני, במתכונת דומה לאלו שבצד הישראלי (פגישות המבוססות על ספורים אישיים של חברי הארגון משני הצדדים) וגם חוגי בית בהם הקהל מעורב.
אתמול התקיים חוג בית בבית פלסטיני בחוסאן, נכחו בו כ 20 אורחים.
חוג בית של לוחמים לשלום שנערך בחורף האחרון בכפר דיר בלוט
אני סיפרתי את הספור האישי שלי וואהל סלאמה ספר את סיפורו, ולאחר מכן הגיע תור הדיון ושאלות ותשובות.
נדהמתי לשמוע כמה השאלות זהות למה ששומעים בקהל הישראלי, השאלה העיקרית היתה למה לא שומעים את קול השמאל הישראלי, למה הוא לא יותר קולני ומשפיע, וזאת בדיוק השאלה שאנחנו נשאלים לגבי הפלסטינים, איפה שלום עכשיו שלהם (הייתי שואל גם איפה שלום עכשיו שלנו אך זו נקודה כאובה).
השאלה השניה כצפוי התייחסה לעלית הימין לשלטון בישראל ואילו בישראל בדרך כלל שואלים על הסיבות לעליית החמאס בבחירות שהיו לפני כמה שנים.
הדיון שהתפתח במקום היה מעניין ופורה; קשה להסביר לאנשים כיצד נחישות של אנשים ופעילות שטח תוביל לשלום בין עמים, כאשר הם חושבים שהכל נתון בידי הממשלות, וכמובן- לדעת רוב הפלסטינים אין שיוויון באחריות על המצב בין העמים, שכן בכל מקרה הישראלים הם בעלי הכח והכובשים והפלסטינים הם הנכבשים.
נדהמתי לשמוע כמה השאלות זהות למה ששומעים בקהל הישראלי, השאלה העיקרית היתה למה לא שומעים את קול השמאל הישראלי, למה הוא לא יותר קולני ומשפיע, וזאת בדיוק השאלה שאנחנו נשאלים לגבי הפלסטינים, איפה שלום עכשיו שלהם (הייתי שואל גם איפה שלום עכשיו שלנו אך זו נקודה כאובה).
השאלה השניה כצפוי התייחסה לעלית הימין לשלטון בישראל ואילו בישראל בדרך כלל שואלים על הסיבות לעליית החמאס בבחירות שהיו לפני כמה שנים.
הדיון שהתפתח במקום היה מעניין ופורה; קשה להסביר לאנשים כיצד נחישות של אנשים ופעילות שטח תוביל לשלום בין עמים, כאשר הם חושבים שהכל נתון בידי הממשלות, וכמובן- לדעת רוב הפלסטינים אין שיוויון באחריות על המצב בין העמים, שכן בכל מקרה הישראלים הם בעלי הכח והכובשים והפלסטינים הם הנכבשים.
מעניין היה הדיון שהתעורר על תחושת הפחד הישראלי- הפחד מהפלסטינים, הפחד מאירן, הפחד מעליית האיסלאם הקיצוני, שהוא כל כך מנוגד לתחושה של הפלסטינים של חוסר אונים מוחלט מול הצבא והשלטון הישראלי.
דברנו על התנהגות החיילים בשטחים, על הסיכוי לשלום כעת משאובמה עלה לשלטון.
סכמנו להמשיך ולהפגש, הארוע הבא באזור אליו הזמנו גם אותם הוא סיור בדרום הר חברון בתאריך 6/6.
דברנו על התנהגות החיילים בשטחים, על הסיכוי לשלום כעת משאובמה עלה לשלטון.
סכמנו להמשיך ולהפגש, הארוע הבא באזור אליו הזמנו גם אותם הוא סיור בדרום הר חברון בתאריך 6/6.
גם אתם מוזמנים- האירוע יתקיים עם ארגון שוברים שתיקה, ומטרתו להציג לקהל את מציאות החיים של הפלסטינים המתגוררים בדרום הר חברון ושל החיילים המשרתים במקום. בנוסף, יתקיימו במהלך היום עבודות חקלאיות-ליווי כבשים לחלקות מרעה, עבודה בבורות המים ועוד.
צרו קשר כדי לקבל פרטים נוספים, כי כולם מדברים על שלום, אבל אף אחד לא מדבר על פשוט לדבר.
הגיע הזמן להפסיק להפקיר את השיח למנהיגים, ולעשות אותו במו ידינו.
1 תגובות:
שמי עפרה בן פורת, אני פעילה בארגון וגם אני נכחתי במפגש בחוסאן.
אני רוצה להקדים ולהודות למארחים שלנו, שלמרות האבל בעקבות מותו של אחד ממנהיגי הכפר, בחרו לאפשר את קיום המפגש. זו לא הפעם הראשונה שיוצא לי לדבר בשם לוחמים לשלום בפני פלסטינים. המפגש הוא מורכב מאוד ואני מסכימה עם רוני שהדבר הבולט ביותר הוא העובדה שהשאלות והפחדים שעולים במפגשים שלנו בפני ציבור ישראלי,דומים באופן מדהים, לדברים שעלו אתמול במפגש.
השאלות שנשאלו, החששות וחוסר האמון שעלו אתמול מהדברים של המאזינים לגבי רצונם הכן של הישראלים לסיים את האלימות מביאים אותי שוב להבנה החד משמעית - רק אם ניפגש ונדבר נוכל לשנות ולצאת ממעגל הדמים חסר התוכלת.
הוסף רשומת תגובה