אובדן הדרך

מילים רבות נכתבו על עדותו של אל"מ איתי וירוב במשפטו של סגן אדם מלול הנאשם בתקיפת פלסטיני בנסיבות מחמירות.

בטובו, אל"מ וירוב לוקח אותנו אל המקום האפל של צבא ההגנה לישראל, המקום שבו כף רגלו של "המוסר הצה"לי" אינה דורכת, המקום שבו מונחים כמו טוהר מידות ומוסר מעלים את אותו ניחוח ריקבון עז של מה שפעם היה בו אולי צל של צידוק מוסרי וכיום פשוט מבטא השחתה בגלוי, בראש חוצות, של כל אמות המוסר של החברה הישראלית ושל הצבא, כמיקרוקוסמוס של החברה מתוכה הוא צומח.

בעצם, אל"מ וירוב עשה טובה גדולה לכולנו. הגיע זמנה של הכביסה המבאישה הזאת לעלות על החבלים:
"סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה, לפעמים ברכייה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה. האם יש טבלה שאומרת מה מותר ומה אסור? לא, וגם בלתי ניתן שתהיה".
"אנחנו נעכב ונחקור, ונפעיל לחץ פיזי מותאם על כל אדם כדי להגיע למחבל הבודד. בכל אמצעי הלחץ שאנו מפעילים, רובם המכריע מופעל נגד אוכלוסייה שאינה מעורבת. כך המחסומים, כך הסריקות של שכונות שלמות וכך התשאולים של עוברים ושבים ברחוב".
"חיפוש אחרי כתובת יכול להביא להפעלת לחץ על עובר אורח תמים, חיפוש אמצעי לחימה, תחושת איום, על כח על ציר. יש הבדל בין ללכת לכפר שאין בו איום ואתה לא חושד בשום דבר, לבין אם אתה הולך למשימה שהוגדרה לך, שם הפעלת אגרסיביות היא בהחלט דבר שכיח כלפי כל אחד מהתושבים בכפר".

זה צה"ל של ימינו, זה כוחו, זו גדולתו.
הגדיל אל"מ וירוב לעשות ופרסם לפני מעל שנה מכתב גלוי לאילנה דיין על שפירסמה התעללויות של פקודיו של וירוב בעצירים פלסטינים. מה שאולי בלתי נסבל יותר מכל הוא הטון המצטדק, הנוזף, שמבליע בתוכו תוכחה נדהמת- איך את מעיזה לשפוט אותנו, אילנה, בזמן שאנחנו פה עושים בשבילך את העבודה השחורה?
כי מה שחמור הוא לא הדברים שאמר וירוב, לצערינו הוא לא מחדש דבר. החמור הוא המקום בו אדם שאמור להיות אמון על מוסריות פקודיו, מפקד בדרג בכיר מפקד על חטיבה שכל עבודתה היא בשטחים הכבושים מול אוכלוסייה אזרחית, יוצר לעצמו עולם מוסרי חדש, בו המוסר הוא הרחק בבית, והבית של האנשים שבתוך חייהם הוא ופקודיו מתנהלים כבשלהם, על הבית הזה לא חלים כל חוקי מוסר. והבעיה היא שהוא באמת מאמין שכך נכון. כי כמו כולנו, אל"מ וירוב הוא קורבן של הנסיבות. של העיוות המתקבל כאשר מתבוננים במציאות דרך עדשת הכיבוש.

וכך, במו ידיו הלהוטות, הנרעדות מרוב התפעמות עצמית על העולם המוסרי המצומצם שבנה לעצמו, במסגרתו להגן על כבודו של חייל חשוב יותר מכל דבר אחר, מצטרף אל"מ וירוב לכוחות שבסופו של דבר אינם חדלים מלבנות עתיד חסר סיכוי ותקווה, עבור כולנו.

אין לטעות באחריות של כולנו למציאות הזו. זה לא ייגמר, אם לא נתעורר.