פיל זימברדו, פסיכולוג חברתי, ערך בשנות השבעים ניסוי בית סוהר שמוכר היטב לכל סטודנט לפסיכולוגיה, במהלכו נחלקו שתי קבוצות של סטודנטים לאסירים ולסוהרים. הסוהרים לבשו מדים זהים, האסירים לבשו מדי אסיר זהים ושמותיהם הוחלפו במספרים. הניסוי הופסק בלית ברירה לאחר שישה ימים, במהלכם התפתחה התעללות פיזית ונפשית כלפי האסירים, אשר הציגו, מצידם, התפתחות של מאפייני דיכאון.
לאור העיסוק האקדמי של זימברדו במעבר שהאדם עושה מטוב לרע, הוא הוזמן לחקור את ההתעללות של החיילים האמריקאים בעצורים שבכלא אבו גרייב שבבגדד.
בעקבות כל אלה, פיתח זימברדו תיאוריה הקרויה "אפקט לוציפר", אשר טוענת שבדומה ללוציפר, שהיה המלאך האהוב על אלוהים ואז גורש לגיהנום, כך כל אדם יכול לחצות את הקו ממלאך לשטן, מטוב לרע. זימברדו טוען שכאשר אנחנו מנסים לנתח רוע, אסור לנו לפטור את עצמנו בטענת ה"תפוחים הרקובים", אלא עלינו לחפש את הנסיבות שהביאו את האדם למעשה שעשה. זימברדו טוען שהמערכת שבה מתקיים האדם הרגיל העושה רע, היא "המיכל הרקוב".
הוא אף מנסח את שמונת התהליכים חברתיים שמשמנים את המדרון החלקלק לעבר הרוע:
1. בלי משים, עשיית הצעד הקטן הראשון
2. דה הומניזציה של האחר
3. דה אינדווידואציה של העצמי (אנונימיות)
4. דיפוזיה של האחריות האישית
5. צייתנות עיוורת לסמכות
6. נאמנות ללא ביקורת לנורמות הקבוצתיות
7. סבילות פסיבית לרוע, דרך אי עשייה או חוסר איכפתיות
8. קבלת אידאולוגיה שמצדיקה רוע
מתוך כל הסעיפים, הסעיף שלחלוטין אינו מובן מאליו הוא הסעיף השביעי. לפי זימברדו, בניסוי האסירים – סוהרים שערך, אלה היו הסוהרים השקטים והנחמדים, אלה שלא השתתפו באלימות, שבהתנהלותם איפשרו לאלימות בבית הסוהר להמשיך ולהתקיים.
זה גורם לך לחשוב.
תודה לשוברים שתיקה ולענת, חברת לוחמים לשלום, שהפנתה את תשומת הלב למחקר ולקישור להרצאה של פורופסור זימברדו ביוטיוב.
יום ראשון, 31 במאי 2009
הצטרף כמנוי ל-
תגובות לפרסום (Atom)
3 תגובות:
המפחיד בכל העניין שרבים מחברי לוחמים לשלום היו 'שם', גם אני, בסביבה בה אנחנו רעים לאחרים, לא רק בגלל שמתקתקת איזו פצצה וחייבים להציל נפשות (ושלא ימכרו לכם את הלוקש הזה כל הזמן), היינו רעים כי היינו יכולים, כי הצד השני לא נחשב ולא יכול להגיב, כי הסיטואציה רעה, ובסיטואציה רעה שכזו יוצא כל הרוע שבאדם.
מה שחשוב לדעת, וגם בכתבה הוא מדבר על כך, מה שמאפשר לרוע להתרחש הוא הגיבוי של אלו ששותקים, ועצימת העין של הממשלות.
בסרט הוא מראה את רמספלד שרוצה לעשות תחקיר על אבו גריב, בחפשו את התפוח הרקוב, אך הכתבה טוענת שרמספלד ומי שהוא מייצג הם התפוח הרקוב. אין כיבוש נאור, בכל סטואציה בה יש כובש ונכבש לאורך זמן, תמיד יקרו דברים מבחילים, ולכן המטרה היא הסרת הכיבוש.
יש לי הרבה טענות לחיילים בשטחים אך בעיקר לעורף שלא אכפת לו, לאלו שמוכנים לקבל את הטענות שעולות כעת במשפט בו מעורב וירוב, שלגטימי לתת 'כאפות' בפעילות צבאית, כאילו כל פעילות היא חיפוש של פצצה מתקתקת, כאילו לא מדובר בבני אדם אלא באיזה סוג של יצורים נחותים שלגביהם מותר. די מספיק עם זה ואסור לשתוק יותר
"האמת העצובה היא שרוב הרוע בעולם, נעשה על-ידי אנשים שמעולם לא החליטו אם להיות טובים או רעים" (חנה ארנדט)
מזכיר לי איך האמנתי כחייל ב'חומת מגן' שהנוכחות שלי, בתור אחד שרגיש לסבל של האחר, תרכך קצת מהאגרסיביות המיותרת של חבריי לפלוגה אל מול האוכלוסייה שנתקלנו בה ואל מול רכוש רב (של בתים שננטשו).
היום אני יודע ומבין שהנוכחות של אנשים כמוני בסיטואציות כאלו רק תורמת להרחבת והעמקת הכיבוש.
לא עצרתי את המגמה ולא הצבתי את הגבול הברור כלפיי עצמי וכלפי הסביבה שלי.
הוסף רשומת תגובה