יום חמישי, 11 ביוני 2009

בחירה בטוב

הנסיון לפרק את מושג ה"אי אלימות" לגורמים על מנת לנסח מתוכה דרכי פעולה אפשריות הינו חוויה מורכבת, בעיקר מכיוון שהרעיון של אי אלימות הוא למעשה פרשנות רחבת היקף של עיקרון בסיסי הרבה יותר, והוא האמונה בטבע האנושי והאמונה ביכולתו לגבור על אי צדק ועל סבל.

משמעות הדבר היא שכל פעולה אי אלימה, גם מול יריב מר ואכזר ככל שיהיה, מחייבת את האדם הדוגל באי אלימות לזכור שלא נגד אותו אדם הוא יוצא, אלא נגד המערכת שאותו אדם מייצג והתפיסות המוטעות אשר מבנות אותה ואת עולמו.

זה לא פשוט. נטייה אנושית טבעית היא לנסח את הרוע על ידי סימון מייצגיו. לשנאה יש דינמיקה משל עצמה. היא קלה יותר, מורכבת פחות, ברורה ונוחה, פוטרת ממחויבות.

נכון. זו בחירה בחיים הרבה פחות מורכבים, אבל היה זה מרטין לותר קינג אמר, שהתוצאה של אלימות היא מרירות חסרת תקווה, בעוד התוצאה של אי אלימות היא קהילה נאהבת.

חשוב לנסות להבין את המשפט הזה, כי הבחירה באי אלימות היא ללא ספק בחירה מורכבת יותר; משמעה מודעות לאי הצדק ולסבל האנושי ופעולה לשינוי.
קל יותר לשנוא, או להתעלם מקיומו של האחר.
אבל הבחירה באי אלימות היא בחירה בטוב. בטוב שבעצמי. בטוב שבאחר, בטוב שבשותפי למאבק ואפילו בטוב שביריבי.
הבחירה באי אלימות היא בחירה ברוח האנושית ובתקווה.

אין לזה שום אלטרנטיבה ראויה.