יום שלישי, 23 ביוני 2009

משהו רקוב

לאט לאט, כמו בתהליך ריקבון ביולוגי מתקדם, מטפטפות החוצה העדויות שחושפות בפנינו כיצד נראית, מתנהלת ופועלת החטיבה אשר אמונה על השירות הצבאי בשטחי הגדה.
זה התחיל בכתבה של אילנה דיין, שבאה אחרי הצטברות של עדויות על אירועים בחטיבה, ובעקבותיה פורסם מכתב התגובה הבכייני והצדקני שהפיץ אל"מ איתי וירוב, מפקד החטיבה, באינטרנט,
המשיך במשפט של מפקד בחטיבת כפיר על התנהגות בלתי הולמת, בעקבות תלונה של אחד החיילים במצ"ח (שנודה מן הפלוגה בעקבות התלונה), במשפט עצמו הואיל אל"מ וירוב לספר לנו באגביות מצמררת את מה שבעצם ממילא כבר ידענו, על כוחה של בירכייה טובה להרגעה, אם צריך, כנורמת התנהגות יומיומית של חיילי החטיבה.
ואם לרגע היה נדמה לתמימים שבינינו שהנה, אחרי שאלוף הפיקוד יטפל משמעתית בנושא, וצה"ל יישר את הקווים בנוגע לאלימות חיילים,
נפתחה שוב המורסה ומתוכה הגיח חייל אחד אמיץ ("אמרנו לו שאם הוא לא רוצה לעשות פעילות מבצעית, אין בעיה בכלל- הוא יכול בכיף לנקות עם המברשת שיניים שלו את השירותים"), כדי לספר ש"הדעה הרווחת אצל הלוחמים כלפי הערבים היא שהם חיות פרא שיש להשמידן ולא בני אדם".
חשוב להזכיר שמדובר בחטיבה שמונתה לערוך פעילויות בלב אוכלוסיה אזרחית. מספיק לראות את סרטון התדמית של החטיבה, שמפרט את פעולותיה, ובין השאר נרשם בו "לוחמה בשטח בנוי", על רקע קיר של בית מאוכלס שנפרץ בו חור בעזרת פטישים וחומרי נפץ, כדי להבין עד כמה חולנית יכולה להיות המחשבה שעומדת מאחורי הקמתה והפעלתה של החטיבה.
זו חטיבה שמאומנת לשנוא. שימו לב לסרטון, ואיך מוצגת בו החברה הפלסטינית- כרוצחים. אין גווני ביניים.



ואת זה אחר כך משסים ברחובות הכפרים, בגיוס להט נעורים של בני 18 שהתגייסו לחטיבה כי הם מחפשים אקשן אלים, כמו בסרט אמריקאי טוב, בלי שיעבור במוחם הרהור קל אחד באשר לאופי הפעולה שלהם והשלכותיה ארוכות הטווח. בחורים בני 18 לא בהכרח צריכים או יכולים להפעיל שיקולים כבדי משקל וארוכי טווח. הממשלה ששולחת אותם, כן. כך גם המפקדים הבכירים שלהם.

מישהו שם צריך להתעורר, ועכשיו. מישהו שם צריך לשאול את עצמו אם אלה הפנים שהוא רוצה שיהיו לצבא ההגנה לישראל של שנת 2009.

זה לא צבא הגנה. זה משהו אחר לחלוטין. זה גוף צמא דם שרחוק מרחק של נצח מלראות ולהבין את קצה קצה של המורכבות האנושית והמוסרית של המקום בו הוא נמצא.

זו חטיבה חסרת זכות קיום שאיבדה לחלוטין את דרכה, אם מעולם היתה לה דרך.

ומתוך כל הרקב הזה יצא עכשיו חייל אחד בן 18 וחצי ואמר- די.

הוא הולך לשלם על כך מחיר כבד.

לנו לא נותר אלא להצדיע לו.

3 תגובות:

ר.בקצה אמר/ה...

יש לפתוח מסדרון הומניטרי (בעצם שניים), נטול חיילים, נטול בדיקות בטחוניות ונטול פיקוח שתחילתו ביש"ע וסופו בשדרות בן ציון פינת קינג ג'ורג' (רצוי ביום שישי בצהריים, כשיש הפגנות).המסדרון יוביל את כל המעוניין בכך מעזה ויו"ש למרכז ת"א.אני בטוח שהשמאל המטורף לא יתנגד לכך.
בהצלחה, חבר'ה.

איה אמר/ה...

אפשר לבטל את הדרך שלנו כטירוף, אפשר לאחל לנו להתפוצץ בפיגוע הקרוב, ואפשר גם לנסות להקשיב. מה שאתה מאמין שיכול לפתור את המצב כבר קורה, ובמשך הרבה שנים. האם לא די לנו מעוד מאותו הדבר? נקודת ההנחה שלנו היא שכל הצדדים רוצים לחיות את חייהם בשקט ובשלווה, ואף אחד לא רוצה להיות קורבן, ושעל הבסיס הזה ניתן למצא את הדרך לתהליך של שיח ושל הסכמות. (אכן, מטורף).
גם אנחנו מקווים שנצליח בסופו של דבר, גם בשבילך. תודה.

jeremy אמר/ה...

toda lecol mi shecotev bablog haze... ani kore oto mhatsad hasheni shel haolam...