החייל ד'

"ההפך מאומץ בחברה שלנו איננו פחדנות, כי אם הליכה בתלם" (רולו מאי)

כמה אומץ צריך לגייס בשביל לסרב להתבונן על העולם מנקודת מבט משותפת לכולם, אלא לבחון אותו בעיניים אחרות. כמה אומץ צריך בין שבילי העפר של הצבא וטפיחות השכם והמצואיזם וההומור הפנימי ושכרון הכוח והנעורים בשביל לומר- עד כאן.

האדם הקודם שעשה פחות מזה באותה חטיבה, בודד, הושפל, הורחק ונודה.

כי צבא הוא מסה. הוא לא מתעניין בפרטים. הצבא מחפש אחידות. זה אותו היגיון שמוודא שלצבא יגיעו בחורים בני 18. ככל שנמוך הגיל כך פוחתת היכולת לחשוב עבור עצמך, לראות את המציאות על מורכבויותיה, לקבל החלטות שאינן מיישרות קו עם הקבוצה.

יודע כל לובש מדים בעבר ובהווה עד כמה חזק הכוח שמושך אותך להיות חלק מזה. לא להתנגד.

יודע כל אדם שהתנגד מה המחיר הכבד שהוא צריך לשלם.

אבל אומץ פירושו גם חירות.

תמונות מתוך תערוכה של תנועת "שוברים שתיקה", פורסמו באתר זה

החופש לבחור בצלם אנוש, לא לאבד את החמלה הבסיסית, את היכולת להמשיך ולראות דרך עיניים אנושיות ולא דרך כוונות.

ועדיין, זה מאד לא פשוט להיות בחור בן 18 בכלא 6, בגלל שסירבת פקודה בחטיבה אחת שבנויה על סטירות, בירכיות ושנאה.

כתב פעם איתי וירוב :
"הלחימה בטרור, במפגעים, חשובה לנו כשמירה על דמותנו וצלמנו. את ימינו כולם מקדישים אנו למאבקים הללו, נזהרים שלא למעוד, לא בראשון ולא באחרון. אלפי סיכולים יהיו כלא היו בפיצוץ, חלילה, בפתחו של מרכז מסחרי, בתחבורה הציבורית, בבית משפחה ישנה. ולכן, לכן נמשיך לפצל כוחותינו למאות ואלפי חוליות, כדי להיות בכל עת ושעה. נמשיך לחפש ולתור בית אחר בית, להביט בעיני הילדים, ולנוע לבית הבא. נשמע את רטינתו של המעוכב במחסום, ונבדוק בקפידה עוד רכב, ונפרוק סחורה מעוד משאית, נפשפש בכליו של כל עובר אורח."

אל"מ וירוב וגם אנחנו יודעים היטב, שמה שעשה חייל אחד שלו עולה באומץ ליבו בהרבה על כל אלה.

רב"ט ד',
אנחנו גאים בך.
בהשקט ובבטחה תהא גבורתך.