אד הומינם

עובדה אחת שקשה להתווכח איתה היא שיש קושי אמיתי, משמעותי ועמוק לנהל בארץ דיון על נושא הכיבוש, מבלי ליפול לתוך מערכת תיוגים קשיחה וערלת אזניים.
זה מצב מסוכן, כי הוא מונע הקשבה. ויותר מזה הוא מקטין את הנכונות להביע עמדות שלא מתיישבות עם הרוח הכללית.
הנה, אומר אהרון ברק דברים חשובים על הקושי שמציב הכיבוש בפנינו, כחברה. אלה דברים חשובים לא כי נאמרו מפיו, אלא כי אין ספק שעלינו לדון במשמעות של הכיבוש עבורנו, כחברה כובשת. זה דיון שחשוב שנערוך אותו לא רק לטובת העם האחר שנמצא תחת ידינו. זה דיון שחשוב שנערוך אותו גם אם החברה הישראלית יקרה לליבנו. זה דיון שחשוב שנערוך אותו. אין קשר לכמות הפעמים בהם אולי נערך בעבר. כל שנה נוספת של כיבוש מביאה איתה סכנות אחרות עבורנו, כחברה.
וכבר יוצאים המשחרים לטרף וקריאות כאלו ואחרות על אהרון ברק נישאות בחלל האויר. הבעיה היא לא עם הטוקבקים שקוראים להחזיר את אהרון ברק לארה"ב ממנה בא, או לשלוח אותו להתגורר לבד בשטחים שהוחזרו במהלך ההתנתקות/ לים, או סתם להתפוצץ בפיגוע מהסוג האישי.

הבעיה היא שיושבים וקוראים עכשיו את הפוסט הזה קבוצה לא מבוטלת של אנשים שמבינה מה אהרון ברק אומר, ומסכימה איתו, אבל לא תעשה עם זה דבר.
אנשים שלא יקומו מן הכורסה, לא כי הם לא מסכימים, אלא כי הם עמוק בתוך חוויה של חוסר אונים נרכש.
הם ישמחו שהג'י 8 עכשיו מצטרפים ללחץ על ישראל (-שמישהו יעשה בשבילנו את העבודה), לא יביעו את עמדתם בגלוי ברחוב אלא רק ימלמלו משהו לא מחייב מן השפה אל החוץ, ואולי (אולי) יכתבו איזה טוקבק וכחני בתגובה, וזהו.

אפשר לומר הרבה דברים על אהרן ברק, מימין ומשמאל, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו. הוא עומד במקום שהיום מעטים מעיזים לעמוד בו מפחד ההמון הזועם, ואומר את דבריו. דברים שבכל חברה סבירה היו צריכים לעורר ויכוח, דיון. פה הם מעוררים "עליהום".
ישנו מונח שנקרא אד הומינם- מצב שבו בויכוח טוענים לגופו של אדם ולא לגופו של הדיון. ניתן לומר היום שזה המצב של השמאל בישראל- הוא נתון תחת אד הומינם מתמשך. זה מצב בעייתי, בעיקר בגלל שבטווח של שנים, אנשים רבים שזיהו את עצמם בשמאל, ויתרו על הזיהוי הזה, בגלל המשמעויות שהחלו להתלוות לו. הנטייה האנושית הטבעית היא לרצות להיות במקום בטוח ליד הברזייה, איפה שכל החבר'ה עומדים. לאורך זמן זה מצמצם את היכולת שלנו, כמדינה, לפרגמטיזם. למעורבות. לאיכפתיות.
כמדינה, לא רק כמדינה כובשת, מצב כזה לאורך זמן משמעו אסון חברתי.

אמר אהרון ברק- "אם לא נמצא דרך לחיות איתם בשלום, לא נחיה בשלום עם עצמנו".
הדרך הזו מתחילה בנו. בהנכחה מחדש של השמאל הישראלי.
קומו. צאו.
אל תוותרו.
זה שלכם. לא פחות.