האמת היא שמערכת המושגים שלנו כעם, ואולי זה טבעי, היא משוחדת ולא אובייקטיבית.
כולנו נרגשים ממה שקורה באירן, מהטבח שהמליציות והשלטונות מבצעים באזרחים, כולנו מצקצקים בלשוננו ומזדהים עם המפגינים, גם אני.
אך כאשר מזכירים לנו שבהפגנות של ערביי ישראל לפני כמה שנים הרגה משטרת ישראל יותר מפגינים ביום אחד ממה שהרגו באיראן, אזי ליבנו נאטם. כאשר מזכירים לנו שבמלחמת עזה הרגו כוחותינו יותר מ 1300 אנשי חמאס ואזרחים (כולל ילדים) בשבועיים, אזי ליבנו נחמץ ואנחנו מצדיקים זאת כהגנה עצמית, במקרה זה זו 'אשמתם', אנחנו רק רצינו שלום וידנו מושטת לשלום 50 שנה ולא מוצאים פרטנר לדבר איתו.
בבלוג הזה אנחנו כותבים רבות על מה שקורה בשטחים, הדברים שאנחנו כותבים מופנים לקהל הישראלי, בודאי שגם אנחנו לא אובייקטיביים כי אנחנו מדגישים רק סבל של צד אחד ועוולות ואטימות של הצד השני, אך זאת כיוון שאנחנו כותבים לקהל הישראלי, אנחנו רוצים שתתעוררו, שתבינו שהעולם אינו שחור ולבן, זה לא שרק הם רעים ואנחנו כולנו טוב לב, יש המון אפור באמצע, וכשרואים אותו ומכירים בו, אז יש גם מקום למשא ומתן, לחמלה, לוויתורים ולפתרון.
כישראלים נפשנו חצויה בנושא הגדר, הרי זה גבול בין מדינות, מה רע בזה? מאז שהקימו את הגדר אין כמעט יותר פיגועים, מה רע בזה? האמת שום דבר, ישראל זכאית שיהיה לה גבול מוגן, כפי שפלסטין שתקום בין אם נרצה בזה ובין אם לא, תהיה זכאית להגן על גבולה. אני מקווה שביום מן הימים לא יהיה צורך בגדר גבול בין המדינות, אך כיום בודאי יש צורך.
הבעיה בגדר אינה בעצם הקמתה אלא בתוואי שלה, ישראל שלא החליטה האם הגדה המערבית היא מסופחת או כבושה או יצור כלאיים, הקימה את הגדר בתוואים בלתי אפשריים, מה שפשוט יוצר מצבים בלתי אפשריים שאם לא היו עצובים הם היו קומיים.
ישנו כפר שנקרא אום ריחאן , וכשמתסתכלים עליו במפה בתצוגה של מבט לווין אפשר לראות את תוואי הגדר ואת סימון הגבול. על מנת להכליל בשטח שבצד ישראל של הגדר את ההתנחלויות הסמוכות, הכלילו גם את אום ריחאן. לתושבי ההתנחלויות זה כמובן טוב, אך תושבי הכפר נמצאים בסיטואציה טרגית- קומית. הם בצד שלנו של הגדר, עקרונית הם יכולים לנסוע לתל אביב ישר ללא שום מחסום בדרך, אך כמובן זה אסור עליהם. בנוסף, כל ערוצי החיים שלהם נמצאים עבורם מעבר לגדר. נפטרה בכפר אישה מבוגרת, אף אחד מקרובי משפחתה שנמצא מעבר לגדר לא יכול להגיע להלוויה. יש לך מיחושי בטן, רוצה רופא? חכה שיפתח השער, ואז קווה שהחייל שעומד בו קם על צד ימין כדי שיתן לך לעבור לצד השני. פרצו לך בלילה לבית? בעיה, שוטר פלסטיני לא יכול להגיע אליך, שוטר ישראלי לא אכפת לו ממך.
וכן הלאה וכן הלאה.
הסיבה שהתחלתי לכתוב את כל זה היא בלעין ונעלין, בכל יום שישי יש שם הפגנות של התושבים בתמיכה של כמה יפה נפש ישראלים ותושבי חוץ. מפעם לפעם נהרגים שם אנשים, התושבים מפגינים מדי יום שישי כבר לאורך שנים.
בתקשורת הישראלית ההפגנות מדווחות כתקצירים. 'תושבים גרמו נזק לגדר', 'ידויי אבנים על חיילי מג"ב', 'שוב התפרעויות בנעלין'. שום מילה על סיבת ההפגנות, ואילו אתם הקהל הישראלי הייתם באמת מתעמקים בסיבה שגורמת לאנשים אלו להפגין כל יום שישי, ואילו הייתם מנתקים את הארוע מהאיזור, ומעבירים אותו בדמיונכם למחוזות אחרים, כמו אירן, היו לכם רק כבוד והערכה להתמדה של אנשים אלו, ולמסירותם לאדמתם, ולעובדה שהם מסכנים את חייהם כל יום שישי. והיתה לכם רק הערכה לאותם אנשים אחרים , ישראלים וזרים, שמוותרים על שנת אחר הצהריים, או טיול אופניים בפרק הירקון ומוכנים לסכן את זמנם עבור אחרים.
אז הנה העובדות שאינכם יודעים.
ההפגנות בבלעין נמשכות לאורך שנים כי הצבא מסרב להעביר את הגדר מהתוואי הקיים, בו למעשה מונצחת הפקעת אדמות של תושבי הכפר. בג"צ (שלנו רבותי) קבע כבר לפני שנים שיש להעביר את הגדר, אך הצבא (שלנו רבותי) מתעלם מהוראה זו והתושבים הפלסטינים למעשה מפגינים כדי שצוו בג"צ ימולא. מדהים?
בנעלין תוואי הגדר הוסט כמה פעמים, והשאלה היא אם יהיה קרוב להאחזות חשמונאים ולא יגזול אדמות נוספות מהתושבים או יהיה קרוב לנעלין ויגזול אדמות נוספות.
אל תשכחו את הצדק הישראלי שקובע, לפי חוק עותמני שחוקק רק לפני כמעט מאתיים שנה, שתושבים שלא מעבדים את אדמותיהם במשך שלש שנים, מאבדים אותן לסולטן, כלומר תושבי בלעין ונעלין שמתפרנסים מאדמתם, לא רק שלא יוכלו לעשות כך אלא גם יאבדו את האדמה, וברור להם מה יקרה אם יניחו לגדר להיבנות. אלו הן העובדות על הסיפור של בלעין.
האם זה משנה את התובנות של הקוראים? האם אתם יכולים לעצום עיניים ולהניח לרגע לרגש המיידי של הצורך בלהניח שכל מה שנוגע לנו הצדק תמיד איתנו? שאפשר להזדהות גם עם אחרים?
אם התרגיל מצליח וגם אתם כעת מבינים ורוצים לעשות משהו כדי לחזק את מערכת המשפט הישראלית, וכדי לשפר את תדימתה של ישראל וכדי למחות על עוול, וכדי שיהיה קל לכם יותר לישון בלילה, אז אנחנו קוראים לכם להצטרף אלינו.
לוחמים לשלום היא תנועה לא אלימה, המחאה שלנו לא אלימה אך אי אלימות אין משמעותה פסיביות. הצטרפו למחאה שלנו וביחד נצליח לגרום לקול השפוי בשני הצדדים להשמיע את קולו.
כתב: רוני סגולי, חבר 'לוחמים לשלום'.
אך כאשר מזכירים לנו שבהפגנות של ערביי ישראל לפני כמה שנים הרגה משטרת ישראל יותר מפגינים ביום אחד ממה שהרגו באיראן, אזי ליבנו נאטם. כאשר מזכירים לנו שבמלחמת עזה הרגו כוחותינו יותר מ 1300 אנשי חמאס ואזרחים (כולל ילדים) בשבועיים, אזי ליבנו נחמץ ואנחנו מצדיקים זאת כהגנה עצמית, במקרה זה זו 'אשמתם', אנחנו רק רצינו שלום וידנו מושטת לשלום 50 שנה ולא מוצאים פרטנר לדבר איתו.
בבלוג הזה אנחנו כותבים רבות על מה שקורה בשטחים, הדברים שאנחנו כותבים מופנים לקהל הישראלי, בודאי שגם אנחנו לא אובייקטיביים כי אנחנו מדגישים רק סבל של צד אחד ועוולות ואטימות של הצד השני, אך זאת כיוון שאנחנו כותבים לקהל הישראלי, אנחנו רוצים שתתעוררו, שתבינו שהעולם אינו שחור ולבן, זה לא שרק הם רעים ואנחנו כולנו טוב לב, יש המון אפור באמצע, וכשרואים אותו ומכירים בו, אז יש גם מקום למשא ומתן, לחמלה, לוויתורים ולפתרון.
כישראלים נפשנו חצויה בנושא הגדר, הרי זה גבול בין מדינות, מה רע בזה? מאז שהקימו את הגדר אין כמעט יותר פיגועים, מה רע בזה? האמת שום דבר, ישראל זכאית שיהיה לה גבול מוגן, כפי שפלסטין שתקום בין אם נרצה בזה ובין אם לא, תהיה זכאית להגן על גבולה. אני מקווה שביום מן הימים לא יהיה צורך בגדר גבול בין המדינות, אך כיום בודאי יש צורך.
הבעיה בגדר אינה בעצם הקמתה אלא בתוואי שלה, ישראל שלא החליטה האם הגדה המערבית היא מסופחת או כבושה או יצור כלאיים, הקימה את הגדר בתוואים בלתי אפשריים, מה שפשוט יוצר מצבים בלתי אפשריים שאם לא היו עצובים הם היו קומיים.
ישנו כפר שנקרא אום ריחאן , וכשמתסתכלים עליו במפה בתצוגה של מבט לווין אפשר לראות את תוואי הגדר ואת סימון הגבול. על מנת להכליל בשטח שבצד ישראל של הגדר את ההתנחלויות הסמוכות, הכלילו גם את אום ריחאן. לתושבי ההתנחלויות זה כמובן טוב, אך תושבי הכפר נמצאים בסיטואציה טרגית- קומית. הם בצד שלנו של הגדר, עקרונית הם יכולים לנסוע לתל אביב ישר ללא שום מחסום בדרך, אך כמובן זה אסור עליהם. בנוסף, כל ערוצי החיים שלהם נמצאים עבורם מעבר לגדר. נפטרה בכפר אישה מבוגרת, אף אחד מקרובי משפחתה שנמצא מעבר לגדר לא יכול להגיע להלוויה. יש לך מיחושי בטן, רוצה רופא? חכה שיפתח השער, ואז קווה שהחייל שעומד בו קם על צד ימין כדי שיתן לך לעבור לצד השני. פרצו לך בלילה לבית? בעיה, שוטר פלסטיני לא יכול להגיע אליך, שוטר ישראלי לא אכפת לו ממך.
וכן הלאה וכן הלאה.
הסיבה שהתחלתי לכתוב את כל זה היא בלעין ונעלין, בכל יום שישי יש שם הפגנות של התושבים בתמיכה של כמה יפה נפש ישראלים ותושבי חוץ. מפעם לפעם נהרגים שם אנשים, התושבים מפגינים מדי יום שישי כבר לאורך שנים.
בתקשורת הישראלית ההפגנות מדווחות כתקצירים. 'תושבים גרמו נזק לגדר', 'ידויי אבנים על חיילי מג"ב', 'שוב התפרעויות בנעלין'. שום מילה על סיבת ההפגנות, ואילו אתם הקהל הישראלי הייתם באמת מתעמקים בסיבה שגורמת לאנשים אלו להפגין כל יום שישי, ואילו הייתם מנתקים את הארוע מהאיזור, ומעבירים אותו בדמיונכם למחוזות אחרים, כמו אירן, היו לכם רק כבוד והערכה להתמדה של אנשים אלו, ולמסירותם לאדמתם, ולעובדה שהם מסכנים את חייהם כל יום שישי. והיתה לכם רק הערכה לאותם אנשים אחרים , ישראלים וזרים, שמוותרים על שנת אחר הצהריים, או טיול אופניים בפרק הירקון ומוכנים לסכן את זמנם עבור אחרים.
אז הנה העובדות שאינכם יודעים.
ההפגנות בבלעין נמשכות לאורך שנים כי הצבא מסרב להעביר את הגדר מהתוואי הקיים, בו למעשה מונצחת הפקעת אדמות של תושבי הכפר. בג"צ (שלנו רבותי) קבע כבר לפני שנים שיש להעביר את הגדר, אך הצבא (שלנו רבותי) מתעלם מהוראה זו והתושבים הפלסטינים למעשה מפגינים כדי שצוו בג"צ ימולא. מדהים?
בנעלין תוואי הגדר הוסט כמה פעמים, והשאלה היא אם יהיה קרוב להאחזות חשמונאים ולא יגזול אדמות נוספות מהתושבים או יהיה קרוב לנעלין ויגזול אדמות נוספות.
אל תשכחו את הצדק הישראלי שקובע, לפי חוק עותמני שחוקק רק לפני כמעט מאתיים שנה, שתושבים שלא מעבדים את אדמותיהם במשך שלש שנים, מאבדים אותן לסולטן, כלומר תושבי בלעין ונעלין שמתפרנסים מאדמתם, לא רק שלא יוכלו לעשות כך אלא גם יאבדו את האדמה, וברור להם מה יקרה אם יניחו לגדר להיבנות. אלו הן העובדות על הסיפור של בלעין.
האם זה משנה את התובנות של הקוראים? האם אתם יכולים לעצום עיניים ולהניח לרגע לרגש המיידי של הצורך בלהניח שכל מה שנוגע לנו הצדק תמיד איתנו? שאפשר להזדהות גם עם אחרים?
אם התרגיל מצליח וגם אתם כעת מבינים ורוצים לעשות משהו כדי לחזק את מערכת המשפט הישראלית, וכדי לשפר את תדימתה של ישראל וכדי למחות על עוול, וכדי שיהיה קל לכם יותר לישון בלילה, אז אנחנו קוראים לכם להצטרף אלינו.
לוחמים לשלום היא תנועה לא אלימה, המחאה שלנו לא אלימה אך אי אלימות אין משמעותה פסיביות. הצטרפו למחאה שלנו וביחד נצליח לגרום לקול השפוי בשני הצדדים להשמיע את קולו.
כתב: רוני סגולי, חבר 'לוחמים לשלום'.
1 תגובות:
בזמן שישנו...בזמן שחייכנו לשכנינו הפלסטינים כשהם מוכרים לנו חומוס בגליל...בזמן שפחדנו לעלות על אוטובוס כי אולי יהיה פיגוע...בכל הזמנים האלו מתקיים דיכוי כנגד אותם אנשים שחייכנו אליהם והם חייכו אלינו בחזרה. אנו, ישראלים יהודים צריכים לפתוח את עינינו ולהתעורר במלוא מובן המילה על מנת לראות שמה שמתרחש פה בשמינו ובשם בטחונינו נעשה בצורה בלתי אנושית. שכינינו נאבקים לחופש בדיוק כמו החברים באירן!!! הגיע הזמן שנתחיל לשאול שאלות...
הוסף רשומת תגובה