יום שבת, 18 ביולי 2009
הצטרף כמנוי ל-
תגובות לפרסום (Atom)
תרומות ללוחמים לשלום
סרטון תדמית של לוחמים לשלום
צפו בסרטים מפעילויות שלנו
חפש בבלוג זה
צרו קשר
סיפורים אישיים
לוח פעילויות
ארכיון הבלוג
-
◄
2010
(43)
-
◄
אפריל
(9)
- סיור בעקבות המחאה העממית המשותפת
- הזמנה למעגל מתופפים של סולידריות עם תושבי סילוואן
- טקס יום הזכרון האלטרנטיבי של תנועת לוחמים לשלום
- "זורעים שנאה וקוצרים מוות"- מדבריו של רמי אלחנן בע...
- בשישי האחרון התקיימה פעילות של קבוצת תל אביב טול כ...
- מכתב גלוי למר לפיד
- הזמנה לטקס יום הזכרון
- על ההריגה
- הזמנה לאירוע בשופא
-
◄
אפריל
(9)
Counter
2 תגובות:
הייתי בארוע אתמול, החלק המעניין היה הניתוח המשפטי של מכאל ספרד:
העקרון המרכזי שהוא חושב שהיה בעייתי בלחימה, הוא חוסר האבחנה בין לוחמים ללא לוחמים. בדיני מלחמה למעשה יש הכרה בכך שמי שלובש מדים ומשתתף במלחמה, יכול להרוג את הצד שכנגד, אך הכוונה לחיילים שבצד השני. לחיילים יש 'זכות' להרוג ולההרג, אך עקרון האבחנה הוא עקרון בסיסי וחשוב לעין ערוך, הצורך להמנע מפגיעה באזרחים הוא חלק מדיני המלחמה. עקרון האבחנה חייב להיות מתורגם להוראות מבצעיות, ולכן העובדה שלא כלל הוראות פתיחה באש על פי רוב העדויות, הן למעשה סתירה לעקרון זה. לדוגמה הוא נתן את ירי הזרחן, שלמעשה גם ברדיוס הפעולה שלו, גם בעובדה שהוא פעיל לאורך זמן, וגם בחוסר האבחנה שלו בין חיילים לאזרחים, כל זה מהווה בעיה רצינית שהצבא לא יכול להסביר. השינוי בתפיסה שמומש במלחמה זו ולא בקודמות הוא שקבעו שחיי חיילים שלנו חשובים יותר מחיי אזרחים של הצד שכנגד. הוא הזכיר כל מיני מיתוסים שכולנו זוכרים מהעבר שלנו, של חיילי צה"ל שסיכנו עצמם כדי לא לפגוע באזרחים, במלחמה זו הכל היה שונה.
נושא נוסף הוא הרס רכוש, רוב העדויות, וכמובן הממצאים בשטח, מראים הרס מוחלט ומסיבי, שלא יכול להיות מוסבר בצורך מבצעי, והסבר אפשרי ניתן בעדויות לגבי הצורך בחישוף למען "היום שאחרי".
הוא הזכיר גם נושא של ביזה אם כי העדויות מראות שזה לא היה דבר מתוכנן ונפוץ.
וכמובן נושא השימוש במגן אנושי (נוהל ג'וני).
הבעיה העיקרית, שספרד העלה, היא שנעשו שינויים בתפיסה הישראלית, שינויים עקרוניים, אך לא נעשה (לא לפני ולא אחרי המלחמה) שום דיון צבורי בנושא. העובדה שהציבור כולו מסרב לכל דיון, ולא מוטרד מהנושא, עובדה זו מאפשרת לצבא להמנע מחקירה. ולדברי ספרד, ואני לגמרי מסכים איתו, זה הסיכון העיקרי שלנו כחברה.
תחום נוסף, שהוא הסביר, הוא שהעובדה שבארץ מסרבים לדון ולחקור, פותחת פתח לגופים זרים לחקור בנושא, שכן חקירה תהיה, אך חוסר הנכונות וחוסר הפתיחות המינימלית בארץ, רק מגבירה את המוטיבציה של אחרים.
לדבריו הוא בטוח שהחקירות יעלו ממצאים לא נוחים שלחברה יהיה קשה להתמודד אתם.
ההערכה שלי שמספר כותרות משניות יוקדשו בארץ לנושא וכולם ישכחו ממנו מלבד יפי נפש כמונו, וכמה קיצונים מהצד השני שרואים בכל נסיון לגעת בנושא כבגידה ותקיעת סכין בלב האומה.
וכהרגלי בקודש התדרדרתי לקריאת חומר נוסף בנושא
מאמר של אורי אבנרי
http://www.faz.co.il/story_5558
המאמר של אסא כשר
http://tchelet.org.il/download/magazine/tch35%20kasher.pdf
שימו לב להתפלפלות בנושא המידתיות שמחייב עקרון המלחמה הצודקת.
ולסיום סריקה של מה שכתב טייס בעת המלחמה
http://catch67.files.wordpress.com/2009/01/pilot.jpg
"הדגל השחור אינו מושג הניתן למדידה ולהגדרה מדעית, יש שיאמרו שהדגל כבר מונף מעל מוסדותיה הרשמיים של המדינה, גם מי שאינו חושב שהמצב קיצוני עד כדי כך, יודע שהתחום האפור שאנחנו נמצאים בו הולך ומתכהה"
הוסף רשומת תגובה