יש מן קריצה עוקצנית בשם שלו, מן התחכמות חיילית, שעולים ממנה ניחוחות של חומרי גירוז והד של שקשוק נשקים וטעם של מנת קרב מעופשת.
כדי להבין את המשמעות של הנוהל הזה ואחרים, צריך להבין דבר אחד מרכזי ביחס למדינת ישראל- עשרות שנים של כיבוש הפכו אותה עיוורת לסבלם של אחרים, עיוורת לזכותם לחיות, עיוורת לאנושיותם.
זה נכון לגבי אותם אנשים שמציפים את הידיעות על עדויות החיילים בטוקבקים מתלהמים ומלאי שנאה, וזה נכון גם לגבי האנשים הספונים בבתיהם, אלה שלא ייצאו להפגין אלא אם יתקינו להם אנטנה סלולרית ליד הבית, אבל מגדירים את עצמם כשמאל, מבינים שהעדויות בעייתיות בלשון המעטה, אבל עומדים נבוכים מול הצהרות דובר צה"ל, שאם רק ימסרו לו את השמות של החיילים המעידים הוא כבר יטפל בהם, סליחה, בעדויות שלהם, יחקור ולא יניח עד שימצא את האשם. אבל אם לא ימסרו לו את השמות, מה רוצים ממנו? שיידע לבד??
השותקים והמתלהמים ממלאים את עמודי הטוקבקים היום. אלה בשתיקתם ואלה בשנאתם. מפקירים את החיילים שהעידו לצינת הגלות. אותם לוחמים היום הם בוגדים. והשמאל הוא אותו שמאל- הזוי, קיצוני, סהרורי ובוגדני.
ככל שמעמיקה השתיקה כך מעמיקה השנאה מן העבר השני. בין שתיהן נפרש מישור אפל וצחיח שאין בו מקום למוסר, אלא אם כן הוא משרת את הצרכים המיידיים, הבלעדיים שלנו. הבעיה עם מוסר כזה היא שהוא חרב מתהפכת. הצמצום מוליד צמצום. השנאה מולידה עוד שנאה. האחר השנוא הוא אותו אחד שאינו מחזיק בדעותי, ברגע כלשהו נתון.
מי שלא מודאג מהשנאה לפלסטינים, שישאל את עצמו אם שנאת השמאל הישראלי מדאיגה אותו. אם גם זה לא מדאיג אותו, אולי ידאיג אותו המפגש הבא שלו עם נהג עצבני בכביש.
ישראל של 2009 מצטיינת בשנאת האחר.
אתם, השותקים, צריכים לדעת את זה:
האנשים שפועלים היום לחשוף את פעולות הצבא בעזה אינם הזויים. הם ישראלים, כמוכם. ההבדל הוא בנכונות שלהם להילחם על המדינה הזו, במקום שבו אתם ויתרתם. הם מוכנים לשמוע, להקשיב, לחשוב, להתלבט, לכעוס, לצאת, לומר, להיאבק על מה שחשוב להם, אבל גם לכם. רק שאתם שותקים. להנהן לא נחשב, לא נספר. על כל הנהון הסכמה שלכם יש שלושים טוקבקיסטים מתלהמים, על כל הנהון הסכמה שלכם יש עשרה מתנחלים שמוכנים עכשיו ללכת ולשבור לאיזה פלסטיני את העצמות כי הצבא פירק להם קרוואן על גבעה, על כל הנהון שלכם יש לפחות "מומחה" אחד בחדשות שיסביר לכם למה אתם צריכים להמשיך לשתוק.
השאלה היא, מה אתם מתכוונים לעשות עם זה. ואל תגידו זה לא מעניין אותנו. השתיקה שלכם היא הכוח בידי מדיניות השנאה ונוהלי החושך, להמשיך בדרך הזו, שמחריבה את כולנו.
יום שני, 20 ביולי 2009
הצטרף כמנוי ל-
תגובות לפרסום (Atom)
1 תגובות:
למה "נוהל ג'וני" מדאיג יותר מ"נוהל שכן"?
כי בנוהל שכן, יש עוד הכרה ששולחים את השכן- אדם שגר ושייך למקום. ברור שהוא פלסטיני, כי השכן של בית הפלסטיני אליו שולחים אותו כדי שהפיצוץ יפגע בו ולא בחיילים.
עכשיו הוא הפך ל"ג'וני". ג'וני לא גר בשום מקום. ג'וני לא נשמע פלסטיני. זה נוהל משעשע וחמוד, זה לא נוהל "ג'ון".
זה חמוד כמו הכינוי החמוד "בוי" שניתן לשחורים בארה"ב.
הוסף רשומת תגובה