יום ראשון, 26 ביולי 2009

פעילות יום שבת בכפר שופא

לפני מספר שבועות צץ אוהל כחול על גבעה מול ההתנחלות אבני חפץ. אנשי אבני חפץ פטרו את הקמת האוהל כמשובת נעורים של בני נוער בחופש הגדול.
חיילים על רקע האוהל והסוכות שנוספו לו בימים האחרונים
העובדה שמדובר באדמות פרטיות של פלסטינים מן הכפר שופא הסמוך לא הפריעה להם ו"משובת הנעורים" התמימה לא מנעה מאנשי ההתנחלות להתלבט ארוכות על השם שיינתן למאחז החדש, ולפרסמו ברבים, כעוד מאחז בשרשרת שמטרתה לגרור את כולנו מטה, למערבולת של מעגל דמים בלתי מסתיים.

אנשי קבוצת תל אביב- טול כרם של תנועת לוחמים לשלום יזמו אתמול פעילות פלסטינית- ישראלית משותפת של הקמת סוכה מול המאחז החדש.
אנשי וילדי התנחלות אבני חפץ עלו על המאחז כשהם לבושים בגדי שבת, בפיהם קללות ונאצות לעבר המפגינים, ובידיהם אבנים.

בני נוער מההתנחלות אבני חפץ מיידים אבנים על המפגינים (צולם על ידי דרור ליברמן)


למקום הגיעו חיילים אשר הבהירו למפגינים כנגד המאחז, שמדובר בשטח צבאי סגור (המתנחלים וילדיהם כמובן יכולים להסתובב בשטח באין מפריע. בשטחים הכבושים החוק הוא אופציונלי עבור המתנחלים ובמקביל- אבן ריחיים כבדה על צווארם של הפלסטינים תושבי המקום).
במהלך האירוע, על אף שלא נעשה כל אקט אלים שהוא מצד המפגינים, השתמשו החיילים באלימות פיזית ובכמות גדולה של רימוני הלם כדי להביא לריכוז המפגינים לנקודה אחת, לאחר שכשלו ניסיונותיהם למנוע את הגעת הקבוצה לנקודת המפגש.

הסוכה הסמלית שהקימה הקבוצה פורקה על ידי חיילי מג"ב תוך עשיית שימוש מוגבר ברימוני עשן ובדחיפות אלימות. במרחק לא רב משם עמד, שקט ושלו, מאהל כחול ומספר מבנים מסביבו, במאחז שלא זכה לכל התייחסות לאי חוקיותו מצד הצבא, שלא לומר פירוקו, על אף היותו עובדה קבועה בשטח ומעשה גזל לאור היום. צריך להיות במקום כדי להבין כיצד קבוצה אחת אלימה קוברת את העתיד של כולנו לאור יום, ובמקביל לראות את גודל המאמץ האלים המרוכז מול נסיונות להפגין מחאה לא אלימה, כדי להשתיקם.


ראאד אל הדאר, חבר לוחמים לשלום, מתרגם את הדברים שנשא אבנר וישניצר, המתאם הישראלי של לוחמים לשלום

באירוע הסולידריות השתתפה קבוצה של כחמישים ישראלים. אבנר וישניצר, המתאם הישראלי של התנועה, הזכיר כי האחריות היא של כולנו והחובה היא לשבור את מעגל השתיקה ולצאת בגלוי כנגד מדיניות הבריונות. מי שממתין להבהרות ולשידולים של ממשלת ארה"ב, צריך להיות מודע לכך שבזמן שהוא שותק המתנחלים קובעים עוד ועוד עובדות בשטח, בחסות אותה שתיקה ישראלית רועמת. זו המדינה שלנו, זו המציאות של כולנו, זו האחריות המוסרית שלנו- לצאת ולפעול.

2 תגובות:

רוני סגולי אמר/ה...

אני שמח שהייתי שם כי אפשרתי לבעל הקרקע, אדם פשוט שבא עם שני ילדיו, לתבוע בקול רם ובאומץ את אדמתו הפרטית שנגזלה.
לא שיקולי בטחון, לא אישור ממשלה אלא גזל לשמו.
מאידך קצת הביך אותי לראות חבורה של ילדים בגיל הטפש עשרה שהקימו אוהל וצריף רעוע והם קוראים לזה מאחז, עברו הימים המפוארים שלהם, היום נשארו רק נערי חסמבה.
חורה לי מאד על הוריהם שמחנכים לשמור תרי"ג מצוות, אך מחרישים כאשר הם גוזלים אדמה של מישהו אחר, אין לזה שם אחר.
השלט שהונף שם על ידינו אומר הכל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" אך אני בטוח שיש להם פלפול על גבי פלפול שמסביר מדוע זה תופס רק לגבי יהודים. כל מפעל ההתנחלות הוא כתם שחור על שלטון החוק והדמוקרטיה ולכן ככל שימהרו להסירו ייטב לכולנו.

Itamar אמר/ה...

מעניין לקרוא את המדרש באתר ישיבת הר עציון של אלון שבות על "ואהבת לרעך כמוך".
http://www.etzion.org.il/vbm/archive/yomyom/f/f18.php

רעך, הוא אחיך במצוות שם. זאת אומרת יהודי. בעצם לא, אני גם לא נכלל- ואני יהודי.

מזכיר לי את הבדיחה הצה"לית, על איך עושים ניסוי בצה"ל: קודם מחליטים על התוצאות הרצויות, ואז מתכננים את הניסוי שיפיק תוצאות אלו.