הבעיה היא בשתיקה של כל אותם מתקוממים, כאשר התברר בעדויות החיילים על מלחמת עופרת יצוקה, שהרבנות הצבאית תחת ניצוחו של רונצקי הפיצה בין היחידות חוברות עם המסרים הבאים:
"כשמרחמים על אויב אכזרי, בכך מתאכזרים על חיילים תמימים וישרים. זהו חוסר מוסריות נורא ואיום. לא מדובר כאן במשחקים בלונה-פארק בהם הרוח הספורטיווית מלמדת לוותר. מדובר כאן במלחמה ברוצחים. ובמלחמה כמו במלחמה"
ו- "זו מלחמה מעודנת יותר, במובן שהיא חוסכת בנפשות חיילינו היקרים, ולאו דווקא בכך שהיא מרחמת על האוייב המרושע. אדרבא, לפעמים מרחוק יותר קל להשמיד את האוייב ביתר קלות מאשר מקרוב, עם חרב וכדומה".
אותו רב שחבר לעמותת אלע"ד הקיצונית כדי להפיק לחיילים "סופי שבוע של יהדות" במסגרת שירותם הצבאי ותחת חסות הרבנות הצבאית.
אותו רב שהסביר לאנשיו שתפקידם אינו "חלוקת יין וחלות לשבת ללוחמים" אלא "להביא יידישקייט ורוח לחימה".
הרב הצבאי הפך את ההתאכזרות לדגל, בשם פלפולים כאלה ואחרים ובראשם הטענה המבאישה כי "מי שמרחם על אכזרים וכו", שמצדיקה והצדיקה לאורך ההסטוריה מעשי אכזריות רבים של 'אנשי מוסר' חובשי כיפות.
מי שעוקב אחרי הרב, אל לו להתפלא על אמירתו האחרונה. חברי הכנסת המזדעקים ומזהירים היום מפני חציית הגבולות שעשוי לעשות הרב צריכים לשאול עצמם היכן היו ולמה שתקו, כאשר הגבולות נחצו גם נחצו, וברגל גסה, לאור יום. אל להם להתפלא. שתיקתם היא המנוע לאמירותיו של הרב.
הרי ידוע לכל שככה זה, כשמרחמים על אכזרים.
1 תגובות:
למה צריך להילחם לשלום, אם הרבה יותר קל ופשוט להילחם על הגנה עצמית?
הוסף רשומת תגובה