האלוף והסגן

התבוננו נא בפינג פונג המילולי שמתרחש בין אלוף הפיקוד לבין קצין זוטר בחטיבת כפיר באשר לשאלה- היה או לא היה (-אישור להכות עצורים).
זה שנים שצבא ההגנה לישראל מתנהל בשטח האפור. אומר כך ועושה אחרת, דוחף את עצמו לקצה גבול המוסר וגם אל מעבר לו, מפקיר את שיקול הדעת בידי צעירים בני שמונה עשרה ותשע עשרה, ועדיין זוכה למטרייה רחבה מאד של הגנה מידי הציבור הרחב, שמתעקש להמשיך ולהחזיק בתפיסה החבוטה שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם.
צבא ההגנה לישראל נהנה מן החסות הזאת. זו גם החסות שאיפשרה לו לשלח את דוברו בתנועת "שוברים שתיקה" בטיעונים לא רלוונטיים במקרה הטוב ואשר גובלים בהסתה מסוכנת במקרה הרע, זו החסות שאיפשרה לו לחוש את עצמו ואת מפקדיו מעל להבי הביקורת.
היום צה"ל עומד מול תוצאות המדיניות אותה הוביל. חייל שמקבל לידיו סמכויות לפרשנות נרחבת של המציאות הוא גם חייל מסוכן. הפחד והיעדר בקרת מציאות רחבה הם שילוב קטלני כאשר אדם הוא בנוסף לכל זה בן 19 וגם נושא בידיו כלי נשק. זה גם החייל שיבעט, ובצדק מבחינתו, בכל המערכת ההיררכית שמתנשאת מעליו, כאשר היא נזכרת פתאום שקיימים כללים אותם היא שכחה לספר לו.
אין דבר שיכול להצדיק את מעשי החייל, ומי שמתלבט על כך מוזמן לקרא את פרטי כתב האישום המצמררים. אבל הגוף האחרון שיכול לבקר אותו הוא אותו גוף ששלח אותו לפני כן, עם חצי קריצה, וטפיחה גברית על השכם, לגלות את טעמו של הרוע, בשדות האפורים.