הטייה

בשנים האחרונות אירע דבר.

לרבים במדינת ישראל הכיבוש הלך והפך לעניין וירטואלי.

אפשר לומר באופן די גורף שלישראלים נמאס מהכיבוש. נמאס לעסוק בו, נמאס לחשוב עליו, נמאס להתלבט. נמאס לטבוע בפרטים המכוערים.

לרגע אפשר אפילו היה לדמיין כאילו הכיבוש הוא מן מטרד שנכפה עלינו על ידי הפלסטינים.

הגדר, המלחמות הפנימיות בין חמאס ופתח שהובילו קו מדיני מסויים מצד הפלסטינים בגדה מחד ובעזה מאידך, הפכו את הכיבוש לסוג של עניין טורדני שקורה הרחק הרחק מן היומיום שלנו, אלא אם כן אנחנו גרים בעוטף עזה.

אבל גם הישובים בעוטף עזה הם סוג של עניין טורדני ולא רלוונטי עבור מרבית אזרחי ישראל.

כל אלה הביאו רבים לנטוש עמדות פוליטיות מנומקות ולפרוש לתוך עולמם הפרטי.

בישראל, אדישות לעולם לא יכולה להתפרש כשוויון נפש. אדישות היא תמיד עילה להעלאת רף הסבל של האחר. כי השותק פורש מן הדרך, משאיר אותה פרוצה לשודדי תקווה. אדישות היא אור ירוק לשיירות של נוער הלום מיניות של גבעות ומבוגרים מסוכנים עם מבט משיחי בעיניים וחולצה כתומה ישנה עם אגרוף בארון. אדישות והיעדר דרך מדינית ברורה משאירים את האנשים האלה מחד ואת הצבא בלית ברירה מאידך, להיות קובעי המדיניות ומתווי הדרך.

הביטו בזה:

הביטו בזה:
ובזה:

כמה שנים אתם מאמינים שאדם ימשיך לחיות בגטו, בלי להתקומם?

קיראו איך ממשיכים בבניית שכונות יהודיות במזרח ירושלים, בפינוי של אנשים מבתיהם.

התעמקו בדו"ח גולדסטון. זה שלא טרחתם לקרא. מדוע לא קראתם? ממה אתם חוששים?

ולאן, אתם חושבים, הולכים הזעם? ההשפלה?

האם אתם מאמינים שבגלל שאנחנו לא רואים אותם, הם אולי לא קיימים באמת?

התבוננו במדיניות הממשלה, שאלו עצמכם-
לאן? לאן אנחנו הולכים?

האם מדינת ישראל יצאה מדעתה?

האם התרגלנו לחשוב שאנחנו כל יכולים? האם יש אנשים שעדיין מאמינים ש"הם מבינים רק כוח"? שאפשר לסתום להם את הפה? להשתיק אותם? להעלים את כוחם ואת קולם?

האם עד כדי כך מגיעה היוהרה של החברה הישראלית?

גם אם אין בכם כאב עליהם, תחשבו על זה:

אנחנו, כולנו, נהיה הקורבנות של מה שקורה עכשיו.

כשמדינת ישראל תתעורר, בכאב, מההזייה בה אין יותר פלסטינים ואין כיבוש, נתיישב להידבר איתם. זה יקרה בסוף.

השאלה היא רק מי כבר לא יגיע.

עשו, עכשיו. הצטרפו ללוחמים לשלום או לאחת הקבוצות האחרות שפועלות היום להפסיק את הכיבוש. יש תנועות רבות ותמיד יש מה לעשות. ובעיקר- השמיעו את קולכם. הוא חשוב לכולנו.