לפני מספר חודשים זכתה תנועת לוחמים לשלום בפרס היוקרתי של קרן אנה לינד, על פועלה.
לפני כשבועיים הגיע לביקור בארץ נשיא הקרן, על מנת להשתתף בכינוס כלשהו וביקש לפגוש אותנו במהלך ביקורו. נשיא הקרן הוא מר אנדרי אזולאי, יועץ בכיר למלך מרוקו ואישיות מפורסמת בזכות עצמה.
הפגישה נקבעה לשעות לפני הצהריים ואני נסעתי למעבר שועפאט כדי לאסוף את בסאם עראמין שהיה אמור להשתתף עמנו בפגישה. בסאם היה בדרכו לשדה התעופה, לטיסה לספרד, כך שמטבע הדברים היתה עימו עמו מזוודה. וכך אני ובסאם והמזוודה נוסעים לפגוש את מר אזולאי.
נאמר לנו שהפגישה היא בירושלים ברחוב שז"ר 1, ולמרות שאני יליד העיר, לא הכרתי את הכתובת. בדקנו במפה - בנייני האומה.
כשהגענו למקום ראינו שהוא מוקף בחיילים שוטרים ואנשי שב"כ ואז הסבירו לנו שיש במקום כינוס ולכן נצטרך לחנות רחוק וללכת ברגל.
נסענו מסביב והגענו לכניסה לחנייה ושם עמדו שני חיילי מג"ב משועממים. "לאן?", "לפגוש את מר אזולאי", "אתם מוזמנים?", "כן", "אז תחנו למעלה".
התקרבנו עם הרכב לבניין ושם חיכו שלשה בחורים עם אוזניות מסולסלות. השאלות חזרו וגם התשובות והם הפנו אותנו למקום החנייה.
משם אני ובסאם והמזוודה הולכים ברגל לכיוון הכניסה לפגוש חבר נוסף בתנועה. בדרך עוד כמה קציני משטרה, שאלנו איך מגיעים לכניסה והם הפנו אותנו. ופתאום תפסתי את עצמי, אני ופלסטיני והמזוודה עברנו את כל הדרך לכניסה ללא שום בדיקת תעודות או ציוד.
בכניסה לבנין חיכתה לנו המזכירה של המארח, שמנו היה אצל השומרים, חיפשו לנו קלות בתיקים ונכנסנו. כל כך כיף היה שהרגשתי שווה לבסאם, הוא לא עבר בידוק שונה ממני, לא לקחו אותו לפינה. כך צריך להיות.
מימין לשמאל: רוני סגולי, אורי יסעור, אנדרי אזולאי, בסאם עראמין ומזכירתו של מר אזולאי, פאני דורביל.
אך מה שחשוב הוא הפגישה עצמה. מר אזולאי אותו פגשנו פעם ראשונה הוא אישיות מרשימה, ישבנו בפינת הלובי, תשומת הלב שלו הופרעה כל הזמן כשניגשו אליו אנשים לברך אותו או לדבר איתו. אך הוא הקפיד לדבר איתנו ולהקשיב.
סיפרנו על התנועה, על הקשיים ועל הנחישות שלנו. בסאם ספר לו את סיפורו האישי, הסיפור של עביר שנהרגה מכדור גומי שנורה מנשקו של חייל ישראלי. ואני סיפרתי למר אזולאי על כך שאנחנו הישראלים פעילים כיוון שאנחנו מרגישים כישראלים פטריוטים, ועושים זאת למען ארצנו ומדינתנו למרות שרוב העם לא רואה את זה כמונו. מר אזולאי היה מאד נרגש, הוא אמר שגם הוא חש שעובדת היותו יהודי היא משמעותית לבחירה שלו להיות פעיל למען השלום.
במהלך השיחה בלובי ראינו אנשים מפורסמים עוברים שם והרגשנו מוזרים, שני ישראלים ופלסטיני, בבגדי יום יום. בערב כבר הבנו שהאירוע שהגענו אליו היה ועידת הנשיא המפורסמת שלנו, ובמסגרתה ביקרו במקום גם ראש הממשלה (היום יום הולדת) וטוני בלייר ומנכ"ל גוגל ומייסד ויקיפדיה ופילסופים ודיפלומטים.
מר אזולאי בזמן הראיון עם דן שילון
לאחר הפגישה קיבלנו אימייל ממזכירתו של מר אזולאי שכתבה שהוא סיפר בנאומו בועידה עלינו ועל בסאם, והזכיר אותנו שוב בעת הראיון שהיה לו עם דן שילון. לדבריה מר אזולאי גם הביע צער בראיון על כך שלא פגש בועידה פלסטינים, ולדבריו, דיון על דיאלוג אינו יכול להתרחש ללא נוכחותם.
כשאנו נפגשים עם אנשים שכמותו אנחנו מקבלים את הכח ואת התובנה שאנחנו לא החריגים כאן בארץ, הרוב הוא החריג (אני יודע שזו סתירה), המצב בו אנחנו נמצאים הוא החריג. ויש לנו הכח והנחישות להמשיך להלחם עד שנצליח לשנות.
הכותב הוא רוני סגולי, המתאם הישראלי של תנועת 'לוחמים לשלום'
1 תגובות:
באופן אגבי לגמרי מר אזולאי שם את האצבע על הדבר הנורא והמייאש ביותר בסכסוך הדמים שלנו כאן: הישראלים ששוכנעו בחוסר התוחלת של המגע עם הפלסטינים והתמכרו לגישת ההפרדה-בלי-פיתרון מעדיפים דיבורי שלום בלי פרטנר (שכן, מן הסתם, הפלסטינים אינם פרטנר). כלומר - אנחנו הישראלים נמשיך לדבר על השלום עם עצמנו ונשכנע בכך את העולם ואת עצמנו שאנחנו בעצם הצד שוחר השלום והחרמתנו את הפלסטינים משיחות שלום הנוגעות במישרין לגורלם, ממש כמו הכיבוש, הם בעצם עונש ראוי ומובן מאליו לפלסטינים על סרבנותם ועל רצחנותם.
התחליף שמצאו הישראלים לפרטנר הפלסטיני הם האמריקנים שהפכו הם לקובעים: הקפאת בנייה בהתנחלויות? האמריקנים יחליטו; הקלות במחסומים? מחווה לאובמה; פגישה עם אבו מאזן? בניו יורק וכו'...
אפילו עובדות ברורות כגון ערבויות שנתיות של 15 מיליארד דולר, וטו אוטומטי באו"ם וכניעה מוחלטת לגחמות הלובי היהודי האמריקני, לא מצליחות לשכנע את הישראלים שיש לנו כבר שלום עם האמריקנים ומי שצריך לעבוד מולו במו"מ על עתיד המדינה שלנו הם שכנינו הפלסטינים.
הוסף רשומת תגובה