רוץ עבאס, רוץ

פאניקה במסדרונות השלטון בירושלים. שוד ושבר. הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס מאיים להכריז מייד על הקמתה של מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית. ממשלת ישראל, שכל מדיניותה בעשורים האחרונים חד צדדית זוכה לטעום, ולו אם ברמת האיום ולא ברמת הביצוע, את נחת זרועו של כלי הנשק החביב עליה בשנים האחרונות – החד-צדדיוּת.

הימין הישראלי ולצידו התאום הסיאמי שלו, המכנה עצמו בגאווה "השמאל הביטחוני" או "השמאל המתפכח", מיישמים כבר שנים מדיניות חד-צדדית ברמות רבות: בנייה מתמשכת, בלתי מרוסנת ובלתי חוקית בעליל בשטחים הכבושים שנעשית באופן חד-צדדי לחלוטין בעידודם של ממשלים אמריקניים חדלי אישים ואישיוּת; נסיגות חד-צדדיות משטחים כבושים תוך רמיסה של הפרטנר המצוי בשטח והפקרת השטחים להשתלטות של ה"לא-פרטנר" מתוך ניסיון לזרוע פירוד וסכסוך בשורות "האויב"; קביעת סייגים אוויליים להסכמים חתומים (14 הסייגים של שרון להסכם מפת הדרכים כדוגמה) שמבטיחים השתחררות ישראלית מכל צורך לכבד את ההסכמים עם ה"לא-פרטנר" או ה"אין-פרטנר" והמשך בנייה בלתי חוקית וחד צדדית בהתנחלויות; והדוגמאות עוד רבות.

ראשי אש"ף מנסים לשכנע את עמם כבר מ-1991 שרק עוד מעט קט יפרוץ השלום בתרועה רמה והנה, עוד רגע, יחדלו הישראלים מגזל האדמות חסר הגבולות שלהם מתוך כבוד להסכמים. מחמוד עבאס עצמו, ראש הקוראים להפסקת האלימות, לכיבוד הסכמים וראשון המחויבים לפתרון שתי המדינות (גם אם נחל בכך הצלחה חלקית בלבד ולא אחת כשל בלשונו בהסברת דרכו ושאיפותיו), מנסה בחמש שנות כהונתו לשכנע את עמו כי הבטחת השלום עומדת להתגשם בכל רגע. הפלסטינים, המחויבים למסגרת הפוליטית הקרויה אש"ף ולהסכמים שעליהם חתמו מיופי הכוח מטעמו, מחכים לפירעון השטר הזה כבר 18 שנה ולא רואים מכל זאת דבר. נהפוך הוא, כל שהם רואים הוא העמקת האחיזה הישראלית בגדה, הידוק טבעת החנק המונעת מהם כל סיכוי לחיים של כבוד ותקווה ובהתבססות הזלזול של ממשלות ישראל בפרטנר הפלסטיני.

מן המפורסמות היא (ומי כמו מנהיגי ישראל השונים יודע זאת) כי פוליטיקאים נבחנים בכל רגע מרגעי כהונתם ביכולתם לקיים את הבטחותיהם לציבור שסמך את ידיו עליהם ועל שליחותם. הגם שאחריות לא מבוטלת מן האחריות לכישלונות הרבים בנתיב השלום נזקפת להנהגה הפלסטינית, אין להתעלם מן העובדה שמחמוד עבאס אינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו לעמו ואינו יכול לנפנף בגאון בשום הישג ממשי על פני השטח. ההיפך הוא הנכון –מחמוד עבאס נתפס בציבור הפלסטיני כמי שמאפשר את המשכו הסדיר והבלתי מופרע של מפעל ההתנחלויות.

האיום האחרון מכיוונו של עבאס עשוי לטרוף את הקלפים ובלבד שהוא אינו איום סרק ויש בכוונתו של המאיים להביאו לכלל הגשמה. ההנהגה הישראלי יודעת היטב כי הכרזה פלסטינית חד-צדדית עבור תעבור בכל פורום בינלאומי ותתקבל בחדווה ושמחה על ידי כלל המדינות. הראייה לכך היא הפאניקה שאחזה בראש הממשלה בנימין נתניהו ובשר החוץ אביגדור ליברמן. הפאניקה הזו הפכה נוהג שכיח בישראל כל אימת שמנהיגיה יודעים שהאמת נאמרת בראש חוצות ונחשפת קבל עם ועולם. אין לנו שום דרך להצדיק את האימפוטנציה של המדיניות הישראלית אשר הובילה למציאות הנוכחית. כל שנותר לראש הממשלה וחבורתו הוא לשגר, כמו מתוך רפלקס מותנה ובלתי נשלט, איום משל עצמם לביצוע צעדים חד-צדדיים ישראליים. כל מה שהפלסטינים יכולים לעשות מול האיום המגוחך הזה הוא לומר- היינו שם, עשיתם את זה.

אין לנו כעת אלא לפנות בנימוס לראש הרשות מחמוד עבאס ולהמליץ לו שלא להתכופף בפני האיומים הישראליים, כפי שעשה בסוגיית העברת דו"ח גולדסטון לדיון במועצת הביטחון. ישראל אינה צריכה לאיים בחד-צדדיות. היא נוהגת כך כבר שנים. לכן, מר עבאס, אל תזנח את האיום ואל תוותר על החלום. המשך להלחיץ את נתניהו וחבר מרעיו ולאתגר אותם. הם הרי לא התכוונו "לתת" לך מדינה ממילא אלא להמשיך להתיש אותך במו"מ נצחי שיסיח את דעתך מרעש מנועי הטרקטורים על הגבעות.

רוץ עבאס, רוץ וממש את האיום, בטרם תפרוש ממשׂרתך. מדינות העולם כבר יכירו במדינה הפלסטינית ואתה תוכל להותיר לעמך ירושה אמיתית ומוחשית ולהעניק לו משהו מן הכבוד העצמי שאבד לו. רק מפגש שכזה, בין שני עמים שווי- עיניים שכבודם לא נרמס, יכול להוביל להתמתנות ולדרך פשרנית. מה תעשה ישראל בתגובה? תכבוש מחדש את הגדה? כבר היינו שם. תבתק את מערך "השלום הכלכלי" המפואר שהיא "נתנה" לכם? נו באמת... אלא שבמקרה כזה, קיומה של מדינה פלסטינית על פני הקרקע ולא רק בחלומות הלילה ייתן לך ולעמך עמדת מיקוח משופרת וגב דיפלומטי איתן. תן לנתניהו להתפתל. רק טוב יצא מזה, לכם וגם לנו.

נכתב על ידי עידן בריר, חבר בתנועת 'לוחמים לשלום'