קמתי בבוקר יום שישי בתחושה מעורבת. הקבוצה מתקשה להתגבש, לא תמיד באים אותם אנשים (וגם אני חוטא בזה כמובן) ונקודת ההסתכלות יכולה להפתיע אותי בשונותה. אבל היום כל כך יפה, ונחל המעיינות מהווה אתר מושך מדי מכדי לוותר על היציאה.
בקבוצה הישראלית אנחנו מכירים מעט האחד את השני. אמנם זוהי קבוצה חדשה, שנפגשה שלוש או ארבע פעמים, אבל התגבשה סביב מספר אנשים עם היכרות משותפת ממעגל חברתי כזה או אחר. את השמות של רוב האנשים אני כבר מכיר, ולחלוק נסיעה נראה טבעי לגמרי. חנינו את הרכבים למעלה על הכביש המוביל מצור הדסה לכיוון חוסאן וגוש עציון, וירדנו למטה בין הטרסות אל תוך הואדי. הדרך הקצרה בהליכה יפה כל כך בחורף. הכרמים ירוקים, עצי הזית כבר עירומים מפירות והקוצים מפנים מקומם לעשב חדש. ואחרי כמה שבילים ובריכות אגירה, במעיין השלישי אנחנו מוצאים את הכסאות והקבוצה הפלסטינית שמחכה לנו.
בקבוצות התבקשנו לדבר על נושאים שמטרידים אותנו במציאות הכיבוש הישראלי ולהציע רעיונות לעשייה באיזור הפעילות של הקבוצה- ירושלים – בית לחם. בשתי הקבוצות האחרות התפתחה שיחה בנושא הזה, ודווקא בקבוצה שלי לקחה השיחה כיוון אחר. "לפני שאנחנו מתחילים לעשות דברים, אני רוצה לדעת מה הדעות שלכם. לדעת אם יש לי פרטנר" ביקש אחד האנשים. מדהים לגלות כמה אנחנו מסוגלים להכאיב אחד לשני. פרצופים פלסטינאים מתעקמים כאשר אני סיפרתי שבמקומות האלה הייתי כחייל, ושאני חושב שאפשר וצריך לזכור שהמתנחלים בני אדם לדבר איתם, אך באותה מידה אני מתקשה לקבל את האמירה שהצד הפלסטיני רוצה בשלום הרבה יותר מזה הישראלי, שהבעיה בתהליך השלום נמצאת בצד הישראלי, ושאם אין פרטנר אמין התנגדות אלימה היא דרך מקובלת והגיונית.
כשחזרנו לשבת כל הנוכחים כדי לסכם את הדיון עלו כמה רעיונות. מעבודה משותפת באדמות חקלאיות שהן מחוץ לגישה של הפלסטינאים ועד למחאות משותפות על הרחבת הבנייה בירושלים אל מעבר לקו הירוק ועל חשבון אדמות בואלג'ה. איכשהו היה לי קל שהשיחה עברה לפסים של איך ומה יהיה נכון לעשות. דוקא אולי כי יש כבר נקודות אמון משותפות בשביל לצאת לדרך, וגם בגלל המרחק שעוד קיים. אם לפעילויות הבאות ימשיכו להגיע אותם האנשים משני הצדדים, יכול להיות שהיכולת לשמוע דעות שאינן נעימות תגדל. נצליח לראות את הדמיון הגדול בעמדות ובשאיפות למרות השוני בתפיסה. נדמה כי זו היא מהמטרות החשובות של קבוצות הפעולה של לוחמים לשלום.
שבוע טוב, עיד אל- אדחא שמח, חג אורים נהדר.
מתן.
הכותב הוא חבר בקבוצת ירושלים- בית לחם, תנועת 'לוחמים לשלום'
1 תגובות:
מצאתי כמה ציטוטים מעניינים וברצוני להתייחס אליהם:
"לפני שאנחנו מתחילים לעשות דברים, אני רוצה לדעת מה הדעות שלכם. לדעת אם יש לי פרטנר" ביקש אחד האנשים. פרצופים פלסטינאים מתעקמים כאשר אני סיפרתי שבמקומות האלה הייתי כחייל, ושאני חושב שאפשר וצריך לזכור שהמתנחלים בני אדם לדבר איתם, אך באותה מידה אני מתקשה לקבל את האמירה שהצד הפלסטיני רוצה בשלום הרבה יותר מזה הישראלי, שהבעיה בתהליך השלום נמצאת בצד הישראלי, ושאם אין פרטנר אמין התנגדות אלימה היא דרך מקובלת והגיונית".
--ראה זוהיר אנדראוס - "אבו מאזן מחסל לנו את פלסטין" (YNET)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3759117,00.html
וראה עוד כמה דברים שחברה בארגונכם, אחת העונה לשם תמר, כתבה באתר 'קדמה' בתגובה למאמרה של אורלי נוי - זה הטוקבקיסט משורר הדלות.
ככה זה נראה בעיני הפלשתינאים. לתשומת ליבכם: (פורסם גם בקדמה)
מאמר על נושא מקביל (מפגש בין יהודים לפלשתינאים, והחליפו יהודים/פלשתינאים באשכנזים/יהודים-ערבים)
נכתב ע"י רמזי סולימן-המפגש המתוכנן בין יהודים ופלסטינים ישראלים כמיקרוקוסמוס:
היבטים פסיכולוגיים חברתיים
קישור דרך גוגל (המאמר מופיע בקובץ וורד):
רמזי סלימאן מבט סוציו-פסיכולוגי על מפגשים יזומים
בברכה
דרור בל"ד
הוסף רשומת תגובה