עדות: מחאה לא אלימה בשייח ג'ראח

ביום שישי שעבר השתתפתי עם עוד כמאה וחמישים פעילי זכויות אדם בצעדת סולידאריות למען משפחות פלסטיניות שפונו מבתיהם בשכונת שייח ג'ראח.

בצהרי היום צעדנו מרחבת המשביר שברחוב קינג ג'ורג' אל שכונת שייח ג'ראח הממוקמת קילומטרים ספורים מהאוניברסיטה העברית. במהלך הצעדה השבועית תופפנו, שרנו והנפנו שלטים בגנות גזל כבשת הרש. לאחר צעדה ממושכת שבמהלכה ספגנו מים מצינורות כיבוי אש, ביצים ועגבניות, ללא תגובת המשטרה, הגענו לשכונה והתכנסנו, באישור המשטרה, בחצר הבית הגזול שבתוכו היו המתנחלים, המאבטחים הפרטיים שלהם ולידם שוטרים וחיילי מג"ב.

לאחר כחצי שעה, אחד המוחים שעמד בסמוך אלי הוריד את דגל ישראל שהיה תלוי על הבית. כעין הסערה עטו אחריו שוטרי מג"ב רבים אל מחוץ לבית תוך שהם רומסים את הקהל, ופוצצו אותו במכות. מפגינים אחרים דיברו אל השוטרים, בנסיון להרגיעם וספגו אף הם. עם המכות בא גם גל המעצרים הגדול: את אייל, דוקטור לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, הם ריססו בגז פלפל אף-על פי שלא היווה סכנה לאף-אחד. מאוחר יותר גם בעטו בו בעודו שכוב על הארץ ועצרוהו, ואת העצורים האחרים הם גררו לאורך הכביש בברוטאליות. המעצרים היו שרירותיים ביותר; את מתן הם עצרו בעודו מתופף על תוף, אחרים נעצרו כאשר שוחחו עם השוטרים, ואותי עצרו כי כנראה התקדמתי לאט מדי בדרכי החוצה מהסמטה...

לאלימות הרבה, לשרירותיות המעצרים ומספרם הרב יש רק הסבר אחד; שהרי אם יש דבר שהשלטון מתעב זה מאבק לא אלים וסולידאריות. בייחוד סולידאריות עם פלסטינים, כיוון שסולידאריות כזאת עלולה להוכיח ששני העמים הם לא באמת אויבים אלא שותפים לדרך. סולידאריות כזאת עלולה לטרפד את כוונת השלטונות להקים התנחלות יהודית בשייח ג'ראח כחלק מתוכנית גדולה יותר השואפת לבטל את רצף השכונות הערביות במזרח העיר, ובעיקר להפוך את רעיון "שתי מדינות לשני עמים" לבלתי ריאלי וחסר סיכוי.

על-מנת לשבור את המאבק הצודק והבלתי-אלים, השלטון, באמצעות כוחות המשטרה, לא יבחל באמצעים; קודם כל המשטרה תכניס מכות לפעילי שמאל כי בינינו מי לא רוצה להכניס מכות לבוגדים, או לשבור להם את העצמות כדברי עירית לינור וקובי אריאלי. אחר-כך היא תטען שהם היו אלימים והתקשורת כרגיל תשתף פעולה, ותאפשר לסלף את מהלך האירועים עד כדי אבסורדיות וגיחוך. לדוגמא, המשטרה תטען כי המפגינים פרצו אל הבית הגזול, בעוד שבעצם היא זרקה אותנו אליו כאשר הפכה אותו לבית מעצר זמני. בנוסף, היא תכלא פעילי זכויות אדם רבים בצו משטרתי ל-24 שעות אך תעגל ל-36. היא תפגע בתנאי העצורים בכך שהיא תמנע מהם אוכל במשך 12 שעות, ובהמתנה למשפט היא תאזוק את רגליהם וידיהם של חמישה עשר איש בתא מעצר קטנטן במשך שש שעות רצופות. תתעלל בפעילי השלום הזרים ע"י העברתם מיד עם שחרורם לידי משטרת ההגירה. ובעיקר השלטון יוציא נגד כל העצורים צו הרחקה לחודש ימים משייח ג'ראח, על-מנת למנוע מהם את זכות הביטוי והמחאה. זוהי דמותה של "הדמוקרטיה היחידה" במזרח התיכון.

אך אם אני היהודי מלין מה יגידו תושביה האמיתיים של שכונת שייח ג'ראח? מה יגידו פליטי 48' שגורשו מבתיהם במערב העיר ושוכנו בבתים אלו כחוק על-ידי השלטון הירדני ב56', וכעת לאחר למעלה מ-50 שנה, בשנית, הם מפונים בכוח? ומה תגדנה המשפחות הנוספות שתפונינה בכח, עוד 500 נפשות העתידות להיות מושלכות לרחוב ללא כל פיצוי, אם אנו לא נתעורר, נמחה, נאבק ונזעק את זעקתם? הלא שייח ג'ראח כה קרובה אך העולם, כבר נאמר, הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים שעושים רע, אלא בגלל אלה שלא עושים דבר בעניין.

מחובתנו לשאול, איזו מדינה היא זו המבצעת טיהור אתני בחסות בית המשפט? איזו מדינה היא זו שיש בה חוק אחד ליהודים, וחוק אחר לפלסטינים?, איזו מדינה היא זו המבססת גירוש של 550 נפשות על רישומי טאבו מלפני 130 שנה?! איזו מדינה היא זו המדירה את רגלי הפלסטינים ממערב העיר אך מנשלת אותם גם ממזרחה? מדינה המכירה במלחמת 48' ותוצאותיה רק כאשר זה מתאים ונוח לה? ואילו בני-אדם אנו אם לא נראה את האחר, ונחושה לעזרו במקום לראותו נדרס, מושפל ומנושל?

הכותב השתתף בהפגנת המחאה בשייח ג'ראח בשבוע שעבר, ונעצר, בעקבות השתתתפותו בה, למשך 36 שעות. 
הצעדה השבועית יוצאת בכל שישי מרחבת המשביר לצרכן, קינג ג'ורג' בשעה 12:30.