בשישי האחרון התקיימה פעילות של קבוצת תל אביב טול כרם בכפר שופא .

הפעילות כללה הצגה של קטעי תאטרון, שמטרתם היתה הצגה ויזואלית של מציאות החיים בשטח, תוך מעורבות של הקהל במשחק.

זה עשוי להישמע מוזר, קהל יהודי וערבי משתתף בהצגה בשטח חשוף בכפר פלסטיני, אך במציאות זו היתה חויה מאד מיוחדת ושונה.
ההכנות לאירוע התחילו מספר ימים קודם לכן; האתר שנבחר להצגה נבחר בקפידה, כך שכל הנוף המרהיב יהיה פרוס לרגלינו, כולל טול כרם, ההתנחלות אבני חפץ, מישור החוף, עולם ומלואו.

זה המשיך בבוקר, עם ההתלבטויות הרגילות, מה יקרה אם החיילים יבואו? אם המתנחלים ינסו להפריע? אם לא יתנו לנו לצעוד לכוון הכפר או ממנו? אם לא יבואו מספיק אנשים? בהמשך הכל הסתדר, מספר יפה של ישראלים וגם של פלסטינים הגיעו לבסוף לאירוע.

התמונה שנבחרה להציג הייתה למעשה הסיפור האישי של אחד החברים, חייל/חובש שנקרע בין הרצון לעזור לפלסטיני זקן, שמבקש לעבור במחסום, לבין הפקודה שקבל כחייל, למנוע את המעבר בכל מחיר.

הקהל התבקש להתערב בצורה ספונטנית בהצגה, ואף להצטרף ולנסות לשנות את מהלכה, ולפתע התברר כמה עובדות החיים המטורפות שלנו, משתקפות בצורה ברורה, אפילו בסצנה שכזו.

אנחנו בלוחמים לשלום טוענים תמיד שהכיבוש הוא אם כל רע, שלא ניתן להיות כובש נאור, שכשאתה משתתף בארוע אלים, אתה נשאב לתוכו בין אם תרצה ובין אם לא, והנה גם בארוע זה, רבים מהשתתפים בקשו לשחק את תפקיד החייל במחסום, כדי להפכו ליותר 'נאור' וכולם, אחד אחרי השני, בין אם ישראלים או פלסטינים, למרות הסיטואציה הפשוטה, לא הצליחו להמנע מלהסחף לתוך התפקיד ומצאו עצמם, כפי שכן ארע במציאות, מונעים מהזקן לעבור, למרות שהוא נראה כשבר כלי ורק ביקש להגיע לביתו.

מהר מאד הרגשנו, ישראלים ופלסטינים שהשתתפו באירוע, מאוחדים בכמיהה לשלום, האנשים בקהל שלא הכירו זה את ישבו ביחד והרגישו בנוח. מאידך החיילים שהגיעו מפעם לפעם, ואף המתנחלים שעברו במקום, הסתכלו עלינו כמי שנפלו מן הירח, ישראלים ופלסטינים ביחד? תאטרון? השתגעו? חייבים להפריד ומיד.

אני יצאתי מהארוע הזה עם כמה תובנות.

למעשה מי שצריך להיות יוצא הדופן הם הכוחות שדוחפים אותנו להיות רחוקים אחד מהשני, שמגבירים את הפחד ההדדי, ומעודדים את הבורות. הקו המפריד בינינו הוא לא בין יהודים וערבים, בין ישראלים לפלסטינים, אלא בין אלו שרוצים שלום לאלו שלא רוצים שלום, לנו ולשותפינו הפלסטינים ברור באיזה צד אנחנו נמצאים, והתפקיד שלנו הוא להעביר כמה שיותר אנשים לצד השני. יבוא יום, והוא לא רחוק, והמציאות שהכרנו תהיה חלום בלהות בעבר, צריך להמשיך להאמין ולהמשיך לשכנע.

תודה לקבוצת תל אביב טול כרם.

רוני סגולי, המתאם הישראלי של תנועת 'לוחמים לשלום'

(צילום: אבי יהודאי)