הזמן לפעול

בדצמבר האחרון הפגנו בפאתי כלא 6 כשחברנו עידן בריר נכלא שם על סירוב לשרת בשטחים. עמדנו על הגבעות הסמוכות, ישראלים ופלסטינים, וקראנו קריאות עידוד.

אתמול עמדתי עם עידן בפאתי בית המעצר במגרש הרוסים וקראנו קריאות עידוד לחברנו אליקים שנעצר בהפגנה ביום שישי בשייח ג'ראח.

בין לבין, עבר הרבה על התנועה וגם עלי. קשה לי להסביר את התחושות של מה שקרה אתמול. עמדנו ליד בית המעצר, כמה מאות ישראלים, צעירים כמבוגרים, חילוניים כדתיים, נושאים דגלי ישראל ופלסטין, ואין לי אפשרות לתאר את התחושה מלבד כהתרוממות רוח.

המאבק שמובילים פעילים צעירים סביב שייח ג'ראח מזה חודשים ארוכים, מצליח לסחוף סביבו מספר גדל ועולה של כאלו שהסתובבו קודם עם האף באדמה, מאוכזבים ומיואשים, ולפתע מגלים שאפשר להאבק, ואפשר לנצח. הפינויים בשייח ג'ראח נעצרו בשלב זה ולכולנו יש תרומה קטנה לכך, בינתיים אין הריסות בסילוואן וגם לכך תרמנו, אך בעיקר תרמנו לכך שיש משמעות כעת למושג זכות הביטוי והמחאה. שהעובדה ששוטר אומר לך "לך מכאן" אינה גזירה משמיים, כי מה שקובע בישראל הוא החוק ולא גחמה של פקד או סנ"צ כזה או אחר. הפעילות היא לא רק למען הפלסטינים אלא בעיקר לדמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק.

היום היה כתוב בעיתון שלראשונה התחילו חיילי מג"ב להשתמש בכלבים להשתלטות על מפגיני שמאל ליד גדר ההפרדה, כמובן לא כתוב למה המפגינים נמצאים שם, וזה בעיקר כדי למנוע את גזל הקרקעות שהגדר מנציחה, שכן היא לא מוקמת על הגבול בין ישראל לשטחים, אלא מנכסת למדינה שטחים חקלאיים בצורה חד צדדית, ועל כך המחאה. אך לראות את התמונות האלו :

ולחשוב על קונטציות בהסטוריה הלא רחוקה כל כך

כל זה מסביר מיד למה צריך למחות ולהאבק

ישנם גורמים רבים לדעתי שתורמים להצלחת המאבק, העובדה שמובילים אותו צעירים שלא מזוהים כקבוצה עם אף ארגון, שהוא משותף לישראלים ופלסטינים, אך בעיקר שהוא מצליח.

אתמול פגשתי בהפגנה בשייח ג'ראח את צאלח משייח ג'ראח, הוא ספר לי שהיה בהפגנה בוולג'ה ושהוא עובר ממקום למקום, ומשכנע אנשים לפעול, כי הוא רואה שזה עוזר בשכונה שלו, וכי הוא חושב שצריך במקרה זה לעזור גם לאחרים, ומה רצינו יותר מזה?

כמובן שהפריעה לי אתמול הנוקשות והאלימות של המשטרה, השנאה שראיתי בעיניים שלהם, הצעירים שעמדו מעבר לכביש וצעקו את המנטרה "מוות לערבים" אך למרות כל אלה, היינו חזקים אתמול וזה רק מתחיל.
השיא של הארוע היה בשחרור העצורים בשעה 01:00, והעובדה שמיד נגשו כמה מהם לקדמת הקהל ולקחו ליד את הרמקול והודיעו שהמאבק מבחינתם רק ממשיך.
אם למישהו יש ספק שיש פה מומנטום אזרחי חיובי אז כדאי שיגיע ביום שישי הבא לשייח ג'ראח, זוהי טעינת מצברים מדהימה, שנותנת כח לכל מי שמשתתף בה.
ואין לי אלא לחזור על מה שאמרתי בטקס יום הזכרון של לוחמים לשלום "אל תחכו למנהיגים שיביאו לכם את השלום, הביאו את השלום בעצמכם", זה לא הזמן להחשות, זה הזמן לפעול.


רוני סגולי, המתאם הישראלי של 'לוחמים לשלום'