אז תגידו, יש או אין תאטרון באיו"ש?

לפני מספר ימים שיגרו שחקנים ויוצרים בולטים מתחום התיאטרון מכתב מחאה חריף בו הודיעו כי יסרבו להופיע בהיכל התרבות החדש שנבנה באריאל, התנחלות הנמצאת מחוץ לגבולות הקו הירוק.

תנועת לוחמים לשלום מחזקת את ידיהם של האומנים האמיצים ומביעה תמיכה והזדהות עימם.

לפני מספר שבועות התפרסמה כאן רשימה בשם "באיו"ש אין תאטרון" המתארת הצגה של ישראלים שהתקיימה מעבר לקו הירוק, אולם הייתה זו הצגה מסוג מעט שונה מההצגות בהתנחלות אריאל - ההצגה הזו התקיימה בסמוך לחסימה של הצבא בכפר הפלסטיני שופא הנמצא לא רחוק מאריאל, בסמוך לעיר טול כרם. לא רק המיקום היה שונה בהצגה זו אלא גם המשתתפים: השתתפו בהצגה הזו לא רק ישראלים אלא גם פלסטינים -כולם חברי קבוצת תל אביב - טול כרם של לוחמים לשלום. לאור ההתפתחויות האחרונות מצאנו לנכון להפנות שוב לרשימה זו. אנו מאמינים שההצגה הזו מזכירה לנו את מה שהדיון הציבורי בישראל מבקש לשכוח: שאת מחירה של אריאל משלמים הפלסטינים יום יום.

אז הנה אפוא שוב, לוחמים לשלום מעלה את המחזה היחידי שראוי לו לעלות בשטחים הכבושים: אין תאטרון באיו"ש.

יא בסאם, מג'נון של הסלאם

אתמול שודר במהדורת אולפן שישי בערוץ 2 הראיון של יאיר לפיד עם בסאם עראמין, ממייסדי "לוחמים לשלום". הראיון נערך בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי שקבע כי בניגוד לניסיונות הטיוח והטאטוא של הצבא ומג"ב, אלו אשמים גם אשמים בהריגתה השרירותית של עביר, בתו בת ה- 10 של בסאם.

לא יצא לי לראות את הראיון כשהוא שודר היות ובאותו הזמן ממש היינו בארוחת איפטאר של "לוחמים לשלום" בכפר פרעון שליד טול כרם.

היום בהפגנה בשייח' ג'ראח שאלה אותי תמר (ארנסון) כבדרך אגב אם כבר ראיתי את הראיון, וכשהשבתי בשלילה המליצה לי בחום לראותו ביוטיוב. הנדתי בראשי, האמת היא שלא ממש הרגשתי צורך עז לראות את הראיון היות ואני מכיר את הסיפור מלפני ומלפנים – מה כבר ראיון בערוץ 2 יוכל לחדש לי?

בנסיעה חזרה מההפגנה לתל אביב נזכרתי בהמלצה של תמר ואמרתי לעצמי, נו טוב, בוא נעביר את הזמן בצפייה בראיון במכשיר הסמארטפון. לא עברו מספר רגעים ומצאתי את עצמי, להפתעתי, עם דמעות בעיניים באמצע האוטובוס החשוך. אני לא יודע אם הדמעות היו בגלל התמונות של עביר הקטנה גוססת במיטה בבית החולים (תמונות שלא ראיתי מעולם) או העמידה האצילית של בסאם ודבריו הרהוטים והמאופקים של האיש המג'נון הזה (שהרי איזה בן-אדם "נורמאלי" היה מצליח שלא לנטוש את דרך השלום ולבקש נקמה אחרי שהצבא הרג את ביתו היקרה סתם ככה ועוד פעל בנחישות ובזלזול לטשטש ולהכחיש את אחריותו).

ואולי זו הייתה ההתרגשות על כך שהסיפור הנוקב הזה מוצג ללא כחל ושרק בלב התקשורתי הפועם של הלאומיות והקונצנזוס הישראלים, ממש באותו אולפן שבו מלהגים מידי יום בבומבסטיות ובפסקנות מעושה מיליטריסטים חסרי לב וחסרי אחריות כדוגמת רוני "הצבא תמיד צודק" דניאל. מן הסתם, כל אלו גם יחד הם שגרמו לי להזיל דמעה בדרך משייח' ג'ראח הביתה באוטובוס החשוך.

אינסוף השראה וכוח נותן האיש היקר הזה, בסאם. וכדי להיטען מחדש בכל פעם מהמלאי האינסופי הזה, אני מצרף כאן, שישמר לנו למקרה של התרוקנות, את הלינק לוידיאו של הראיון.

נכתב ע"י ארז קריספין, חבר בתנועת 'לוחמים לשלום'.

הערות לא מובנות 2

בפרק הקודם ("הערות לא מובנות") פגשנו את יכולות עריכת הוידאו המופלאות של דובר צה"ל. אתמול יצא לאור הפרק השני.
אתמול, 11 באוגוסט, היה יום די רגיל. עיניין מרכזי בחדשות היה עדותו של הרמטכ"ל בפני ועדת טירקל לחקירת המשט, וההשוואות עלו, ופורשנו העדויות הקודמות של ראש הממשלה נתניהו ושר הבטחון ברק. צירוף מקרים מוחלט, גילגל לידיו של כתב גלי צה"ל ספי עובדיה קטע וידאו ערוך שמכתים את ח"כ זועבי, שעלה מיד לאתר גלי צה"ל ביו-טיוב. זו שמחה כפולה כי צרוף מקרים הוא, שזה קטע הוידאו היחיד והראשון בערוץ היו-טיוב של גלי צה"ל.
הכיתוב מרשים מאד: "סרטון שהגיע לייד כתב גלי צה"ל, ספי עובדיה, מראה את חברת-הכנבת (השגיאה במקור) חנין זועבי על סיפון המרמרה כאשר היא שוהה לצד פעילים חמושים באלות ומתעמתת עם חיילי צה"ל".
חומרי הוידאו הגולמיים צולמו ע"י אנשים על גבי המרמרה, והוחרמו ע"י חיילי צה"ל. אני מפרגן למודיעין הצה"לי שהיה לו מספיק זמן לעבור על החומר בצורה מקצועית, לפני שהשתלט עליו דובר צה"ל או גוף ממשלתי פוליטי אחר. השורה התחתונה היא, שחומרי הוידאו נמצאים בחזקת ממשלת ישראל, ואחרי חודשיים וחצי, ביום בו ראש ממשלה ושר בטחון נמצאים תחת בקורת,יוצא קליפ ערוך שבא להחתים ח"כ ישראלית ומסית את תשומת הלב לעיניין זה (חברת כנסת - חברה בפרלמנט הישראלי, הגוף המחוקק שנמצא מעל לממשלה בדמוקרטיה).

וכמו שאומר הגשש: "אז מה היה לנו?":
1) עיתונאי מקבל חומר ערוך ולעוס, ממקור אלמוני שהוא בהכרח מקור ששייך לממשלת ישראל, ומציגו כמו שהוא, בלי שאלות.
2) ממשלת ישראל, שיש בידה לכאורה חומר מפליל, לא מעבירה אותו ראשית למשטרה והפרקליטות, אלא משתמשת בו לטובתה הפוליטית ולעזאזל אכיפת החוק ובטחון המדינה. (מה שמזכיר את תמונות לוחמי השיטת המוכים ונזרקים למים שפורסמו ע"י הממשלה למטרות פוליטיות, על חשבון כח ההרתעה הצה"לי).
וכעת לסרט שכולנו חיכינו לו:
ניתן לראות אותו בערוץ "לוחמים לשלום" עם הארות שלנו (2:40 דקות, הפקת ממשלת ישראל).
לסרט יש שלושה חלקים, מה שמרמז על עורך שלובש מדים. בחלק הראשון, פרולוג, אנו על סיפון המרמרה לפני ההשתלטות. אני לא הצלחתי לראות מקלות, לומים או גרזנים בשלב זה. לפתע צצה דמותה של ח"כ זועבי כאשר אליפסה אדומה מקיפה אותה. אני חושב שכאן העורך הנאמן בא לעזרתינו. הוא מקפיא את התמונה כדי שנוכל להפנים את נוכחותה על הספינה.
בחלק השני, אנו קופצים לחדר המדרגות של הספינה. כאן הצלחתי לראות גברים עם מקלות, ושתי נשים. איני בטוח שאחת מהם היא ח"כ זועבי, כי אין עליהן עיגול אדום. כתמי הדם על הרצפה מרמזים שהחיילים כבר השתלטו על הספינה ויש כבר פצועים.
בחלק השלישי, הוא השיא בו אנו אמורים להיווכח שח"כ זועבי "מתעמתת" עם החיילים ו"מונעת" פינוי פצועים. כל מה שראיתי הוא נסיון של זועבי לתרגם ולתווך - בלי לציין את דעתה האישית. החייל מולה, נראה שמתקשר איתה לא רע ומבין את תפקידה. מי שלא מבין את זה, זה רופא שצץ בשניות האחרונות, מנסה להבין את הסיטואציה - ופולט משהו בסגנון "זו לא החלטה שלך גברת, זו החלטה שלי, אני הרופא".
זהו. זה סוף הקליפ.
עכשיו לכותרות:
"קטעי וידאו שהגיעו לידי גלי צה"ל און-ליין מוכיחים כי בניגוד גמור לטענותיה, חברת הכנסת חנין זועבי ידעה כי פעילי ארגון IHH על הספינה מרמרה היו חמושים באלות ומוטות; בסרטון נראית זועבי עומדת עם הפעילים בעוד הם אוחזים נשק, ואף מנסה למנוע מחיילי צה"ל פינוי פצועים לבתי החולים בארץ" (גלי צה"ל)
ועכשיו להגיון:
אף אחד לא מכחיש שהיו אנשים שאחזו מוטות וכו' בזמן ההשתלטות, ולכן זה הגיוני שח"כ זועבי, היתה יכולה להיות נוכחת באותו חלל עם אנשים כאלה בזמן ההשתלטות. מכאן, עד לידיעה מוקדמת על העיניין ושיתוף פעולה הדרך ארוכה. כדאי להזכר שגם המודיעין שלנו לא ידע כך מאום, כך שיכול להיות שגם היא לא ידעה.
לגבי "מניעת פינוי פצועים", אין לי מה לכתוב. באמת. זה כנראה מצולם בסרט אחר שעוד לא פורסם.

נכתב ע"י איתמר פייגנבאום, חבר בתנועת 'לוחמים לשלום'.





אסיים ואומר, שמה שמעציב אותי בכל הסיפור הזה, זו הפחדנות.

הפחדנות שגורמת לממשלת ישראל, לשחרר קליפ ערוך ולעוס לערוץ תקשורת צה"לי- ולא לתת לעיתונות כולה את חומרי הגלם עצמם.

הפחדנות שמנסה להסית את תשומת הלב מעצמם, ולהאשים ח"כ ערביה. המטרה המושלמת- גם ערביה וגם אשה.

הפחדנות הזו לא תעלם כשצריך לקבל החלטות בעיניין איראן או לבנון.

זו הפחדנות שבגללה אין שלום. זו הפחדנות שמעדיפה מלחמות.

רשמים משליחות נציגי "לוחמים לשלום" בפינלנד

להלן רשמיו של רוני סגולי משליחותו בפינלנד אליה יצא עם סלימאן אל חטיב מטעם "לוחמים לשלום".

חזרתי היום משליחות של ארבעה ימים מטעם "לוחמים לשלום" בפינלנד, איתי היה סלימאן אל חטיב מממקימי לוחמים לשלום. לאורך כל הביקור ליוותה אותי התחושה החזקה והפשוטה שאני וסלימאן גרים באותו חבל ארץ, במרחק קילומטרים ספורים זה מזה, ורק רוצים לחיות בשקט ובהרמוניה, אך לא מצליחים עקב המשקעים בשתי החברות, הישראלית והפלסטינית. זאת אל מול ההכרה המשותפת בקושי הרב של אנשים בשתי החברות להבין את החשיבות של הקשר הבלתי אמצעי הזה. תחושות אלו רק העצימו את החשיבות של השליחות הזו.

אני רוצה לספר על שני ארועים מיוחדים ומשמעותיים שארעו במהלך הביקור ואשר משקפים את מהותו.

בלילה שלפני האחרון הביאו אותנו ליער במזרח פינלנד ובילינו שם את הלילה עם צעירים שהשתייכו לשני ארגונים מקומיים. החבר'ה האלו נראו לנו בתחילה תלושים ומנותקים, עם התסרוקות והקעקועים והפירסינג, אך ברגע שהם התחילו לשאול שאלות ולהיפתח, גילינו עד כמה הם רציניים, דעתניים ומגוייסים למטרות למענן הם נאבקים. כשהחמאנו להם על כך הם מיהרו לצנן את הלהבותנו בסייגם ש/הם אינם מיצגים את הצעיר הפיני המצוי שעל פי רוב עסוק רק בעצמו, שונא את הזרים (ויש להם שם לא מעט מהגרים), ומתלבט אם ללכת לצבא רק בגלל שהוא חושש מה תהיה התגובה בחברה אם יסרב. נשמע מוכר, לא?

את הערב סיימנו במספר דקות דומיה לציון יום השנה להפצצה בהירושימה, ולאחר מכן בהשטת נרות על גבי מי המפרץ. סלימאן היה צריך אחר כך לסייע בחתירה בסירת משוטים עם הצעירים על מנת לאסוף בחזרה את כל הנרות, זאת על מנת למנוע זיהום. מזל שישנתי.

ביום האחרון השתתפנו בפורום שלום בעיר שנקראת בלוויסה. נטלנו חלק בסימפוזיון שדן בנושא של "ירושלים עיר השלום" ובמסגרתו ניתנה לנו במה לדבר.

להלן תמצית דברי שם:

נולדתי בירושלים, הורי כפליטים שוכנו בבית שהיה שייך לאחרים. עובדה זו ממחישה היטב איך פתרון לאחד יוצר בעיה לשני ולהיפך. לכאורה, עובדה זו הייתה אמורה להצביע על כך שבלתי אפשרי כל פתרון לסכסוך כי תמיד צד אחד יצא מופסד. אולם מתברר כי האמת היא שונה: ניתן להגיע לפתרון של פשרה. מוקד המאבק שלנו כפעילי שלום עובר כיום לירושלים והוא שונה כיום ממה שהיה בעבר. בעוד שלרוב הישראלים, למרבה הצער, לא באמת אכפת מה קורה לפלסטיני הגר בשכם, כשהעיניין מגיע מאוד קרוב לבית, לירושלים, ההתיחסות שונה והתמריץ גדול יותר. כעת ברור כמעט לכולם שהמאבק של פעילי השלום וזכויות האדם הישראלים הוא לא רק למען הפלסטנים אלא גם למען דמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית ולהבטחת קיומה. מחנה השמאל בישראל הוא עדיין מצומצם יחסית אך הוא מתחזק ומתרחב בימים אלו ויש תחושה חיובית שמשהו קורה וכולי תקווה שאכן כך. הקו המפריד אינו בין מזרח למערב, לא בין ישראלים לפלסטינים, ולא בין יהודים לערבים. הקו המפריד הוא בין אלו שרוצים שלום ואלו שלא.

נשאלנו איזה מסר יש לנו לארגונים וממשלות אירופאים. על כך ענינו: המאבק הוא גלובלי ולא מקומי. אנחנו מזמינים מעורבות בינלאומית ורואים בה גורם משפיע חיובי כי כפי שנראה לבד לא נצא מהפלונטר. יתרה מזאת, הפתרון לסכסוך הישראלי – פלסטיני נחוץ לעולם באותה מידה שהוא נחוץ לנו ורק יחד נוכל להשיגו.

נשאלתי אם יש לחץ פוליטי עלינו ותשובתי הייתה שכן אך שלמרבה האירוניה אני מודה לממשלה ולרשויות על הלחץ הזה כי הוא זה מה שמאחד אותנו ומראה לנו שהבעיה היא גם פנימית אצלנו.

"לוחמים לשלום" קוראת לממשלת ישראל לבטל את האיסור על כניסת ישראלים לשטחי A

תנועת "לוחמים לשלום" יצאה אתמול בקריאה לממשלת ישראל לבטל את האיסור על כניסת ישראלים לשטחי A ובפרט לערי הגדה הגדולות (ג'נין, טול כרם, בית לחם, שכם, רמאללה, ועוד).

סוד גלוי הוא כי המצב בשטחי A הינו אופטימלי זה זמן רב הן מהבחינה הפלילית והן מהבחינה הביטחונית. המשטרה הפלסטינית, אשר אומנה תחת פיקודו של גנרל קית' דייטון האמריקאי, שולטת בשטח שליטה מוחלטת עם שעור עברות מזערי בכל קנה מידה בינלאומי, כולל בהשוואה לערים ישראליות ומערביות.

על פי חוות דעת של ארגונים בינלאומיים ואמריקאים, המצב הביטחוני בשטחי A אף טוב מזה שהיה לאחר הסכמי אוסלו ואינו נופל מזה שבשטחי B ו- C. יתרה מזאת, היות ולא קיים שום חיץ פיזי רציף אשר מפריד בין שטחי A לבין שטחי B ו- C, הרי שבפועל רמת המסוכנות של השטחים מכאן ומכאן לא יכולה להיות שונה מהותית מלכתחילה. שלטונות הביטחון הישראלים כמובן ערים למצב אך האיסור על כניסת ישראלים נותר עד כה על כנו משיקולים פוליטיים.

האיסור הגורף על כניסת ישראלים לשטח A פוגע בתהליכי בניית האמון והדיאלוג בין ישראלים ופלסטינים ומשמר דעת קהל שגויה וחשדנית בקרב הציבור הישראלי אשר לא מודע למצב האמיתי השורר בשטחים. "לוחמים לשלום" קוראת להעביר את סמכות אישורי הכניסה לשטחי A לידי הרשות הפלסטינית מתוקף היותה הריבון בשטחים אלו ואשר לה, ככל ריבון, הזכות להחליט בצורה פרטנית מי מורשה להכנס לתחומה ומי לא.

במפגשים דו-לאומיים שערכו פעילי "לוחמים לשלום" בחודשים האחרונים ובפרט במפגש האחרון שהתקיים בשבת האחרונה בכפר יתמא שבנפת שכם, נסקרה בהרחבה תמונת המצב הביטחונית והפלילית בשטחי A, ונשקלו צעדי הסברה ומחאה שמטרתם ביטול איסור הכניסה.

נכתב ע"י ארז קריספין, חבר בתנועת 'לוחמים לשלום'.