יום חמישי, 5 במאי 2011

אז למה בעצם לערוך יום זכרון משותף?

לפני מספר ימים הגיעה לאתר האינטרנט שלנו ההודעה הבאה בנוגע לטקס יום הזכרון האלטרנטיבי של תנועת 'לוחמים לשלום', שצפוי להתקיים ביום ראשון הקרוב:



אינני מצליחה להבין, לעכל, לתאר במוחי את המחשבה שאתם הולכים לערוך טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל עם פלסטינאים- שזהו פארטי טיים בעבורם. לפעמים אני תוהה, אולי השמאל הקיצוני בישראל הוא הוא האוייב ואף גרוע יותר מרוצחי יהודים. תתרכזו בעצמכם, שימו לב להולך סביבכם, תהיו בעד עמכם! וכולנו תפילה, שלעולם לא תיפגעו מאף רוצחי יהודים ולא תרגישו את הכאב אותם כואבים נפגעי פעולות האיבה.
 
נתראה בשמחות.


הנה תגובתה של גיתית בר-אל, פעילה בקבוצת תל אביב - שכם, למכתב:

שלום,
 
התלבטתי מאוד אם לענות לך או לא. בסוף החלטתי שכן ואני מקווה שתקדישי את הזמן לקרוא את מה שאכתוב לך בדיוק כפי שאני הקדשתי זמן לקרוא את מה שכתבת באתר שלנו.
 
אני מאמינה שכתבת את הדברים שלך מתוך כאב רב ושאת חשה כעס על תחושה שאנחנו מציינים את יום הזיכרון באופן משותף עם פלסטינים שהם כביכול האויב. אני יכולה להבין את תחושת הכעס הראשונית שעולה בך, במיוחד אם את חושדת שזהו זמן שבו אנו חוגגים, מזדהים עם פלסטינים או כל מיני דברים שמדביקים לשמאל הישראלי. אני יכולה להבין את התחושה שלך כי זו גם המחשבה הראשונית שעלתה גם בי לפני מספר שנים לפני שהגעתי לטקס ולפני שהפכתי להיות פעילה בארגון לוחמים לשלום.
 
הטקס אליו את מתייחסת מתקיים זו השנה השישית. זהו טקס בהשתתפות משפחות שכולות ישראליות ומשפחות שכולות פלסטיניות. אני מרגישה ששכול הוא שכול וכאב הוא כאב ועלינו לעשות את כל מה שאנחנו יכולים לעשות על מנת למנוע את המשכו הבלתי פוסק של מעגל הדמים הארור הזה. וכדי להפסיק את מעגל הדמים הזה צריך לשתף פעולה. חלק משיתוף הפעולה הוא להבין את כאבו של האחר. כמובן גם שעל הפלסטינים שפעילים בארגון לוחמים לשלום ובכלל להבין את הכאב שלנו ואת הפחד שלנו שנובע בין היתר מהשואה ( רק שתדעי למשל שקבוצת פלסטינים מלוחמים לשלום ביקרה ביד ושם על מנת לנסות להתחיל להבין את הכאב שלנו).
 
בכל מקרה אני מבינה שזהו נושא מאוד רגיש והיה לי חשוב ולו בקצת להעלות את נקודת מבטי ולהבטיח לך שאני ועוד חברים רבים בארגון שלי פועלים מתוך אהבה למדינה ומתוך מחשבה על העתיד ולא להיפך.
 
אני מזמינה אותך להשיב לי אם תרצי, והלוואי והיית יכולה להיות נוכחת בטקס ולראות שהוא מכבד את יום הזיכרון. כמובן שאת מוזמנת אך אני מאמינה שאולי יהיה לך קשה לבוא.
 
תודה על שהקדשת מזמנך,
 
גיתית


טקס יום הזכרון יתקיים ביום ראשון, ה-8.5. בשעה 21:00 ברידינג 3 בתל אביב.

2 comments:

תמר אמר/ה...

רוצה להוסיף לדבריה הרגישים והחכמים של גיתית, ולציין שלמרות שרבים מהמתנגדים לטקס מניחים משום מה שאף אחד מהמשתתפים בו אינו יודע שכול מהו, חשוב לציין שבמציאות, יוזם הטקס הראשון היה אב ישראלי שכול, מארגן מרכזי של הטקס השנה הוא אח ישראלי שכול, ורבים מהאורחים הם הורים או אחים שכולים, חברי לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות, שבדיוק מתוך הצער והכאב שאינו ניתן לתיאור, מחפשים דרך לשבור את מעגל הדמים ולמנוע קורבנות נוספים.

itamar אמר/ה...

מצד אחד משאת נפשינו שיכירו בישראל כמדינה יהודית, אך כשפלסטינים באים להזדהות עם כאב השכול שלנו- ולהראות שהם רואים אותו ככאב זהה לשלהם. זה מכעיס אותנו.

אולי הבעייה היא בנו, ובעצם יום הזכרון הזה הוא על משהו אחר ולא זכרון אזרחינו שנהרגו.