tag:blogger.com,1999:blog-47499705644585909432012-02-02T14:32:55.165+02:00אנו קבוצה של פלסטינים וישראלים אשר לקחו חלק פעיל במעגל האלימות באזורינו: הישראלים כחיילים בצבא ההגנה לישראל והפלסטינים כחלק מן המאבק האלים לחירות הפלסטינית.רוני סגוליnoreply@blogger.comBlogger2451100tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-43593978047366628222012-02-02T13:54:00.004+02:002012-02-02T14:32:55.172+02:00

"ברוכים הבאים לישראל," אומר אודי, מדריך סיור לוחמים לשלום לאזור הכפרי של בית לחם, כאשר אנחנו חוצים את המחסום הסמוך לכביש המנהרות ושכונת גילה. בראשי עולות התמונות והרגעים מעבר למראה, שם נבנית גדר ההפרדה וצומח לו מפעל ההתנחלויות. מתוך חומת הבטון רצופת מגדלי השמירה בצפונה של בית לחם יוצאת לשון בטון ארוכה שעוטפת את קבר רחל, "את המראה המפורסם של הקבר עם עץ הזית כבר לא ניתן לראות היום," אומר אודי,

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-47131764083256687332012-01-31T04:29:00.002+02:002012-01-31T04:30:40.153+02:00

אתמול בערב התקיים ערב המצטרפים של קבוצת ירושלים אל קודס. בשבת בערב 5 נרשמו,בשלישי בצהריים 15 נרשמו,מתוך הרשימה הגיעו 6,וסך הכל הגיעו 10 חדשים.2 כתבו שהם מאד רוצים להיות חלק מהקבוצה - וציינו זאת עם סימן קריאה(!)2 חברי קבוצת בית לחם ירושלים,4 חברי קבוצת ירושלים ישראלים,1 חבר קבוצת אל קודס פלסטיני. זמן המפגש היה כשעתיים וחצי,מתוכם רוב הזמן היו דיבורים,חוץ מסרט של 3 דקות. התקיים דיאלוג בין כולנו,

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-36653690459536745702012-01-24T16:34:00.003+02:002012-01-28T08:38:58.825+02:00

שבת 21/1/12 היינו היום בסוסיא, אזור שרוב תושביו גרים במערות.התושבים בנו שם בית ספר מבלוקים. זהו המבנה היחיד באזור והוא קיבל צו הריסה. אם יהרס המשמעות היא ששלושים הילדים יצטרכו ללכת שוב 4 ק"מ לבית הספר ביאטה. הוריהם של כעשרים מהם, בעיקר הבנות והפעוטות, פשוט ישארו בבית. חלק מהילדים יגור אצל קרובים ביאטה ויחזור הביתה רק בסופי שבוע.  ציירנו יחד בכיתה ציורים של "מה ארצה לעשות כשאהיה גדול" אותם נשלח

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-47707903966691391022012-01-08T22:56:00.005+02:002012-01-12T16:57:17.547+02:00

Kids4Peace הוא ארגון שלום המקשר בין ילדים יהודים, מוסלמים ונוצרים ובני משפחותיהם. הקשר הראשוני בין לוחמים לשלום ו- kids4peace נוצר ביולי שנה זו עת התארחנו אני, הנציג הישראלי, ונור שחאדה, הנציג הפלסטיני, באחד ממחנות הקיץ שלהם בורמונט ארה"ב במסגרת מסע הסברה של לוחמים לשלום באיזור ניו אינגלנד. המפגש ההוא שהיה בתחילתו טעון ולא פשוט לחלק מהילדים (בעיקר לילדים היהודים מול נור ה"מחבל לשעבר") הפך בהמשך

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-41780812089386946682011-12-22T18:42:00.002+02:002011-12-22T18:50:59.665+02:00

צהרי שבת, השמש זורחת, וקבוצת תל אביב – טול כרם נפגשת לפעילות דו – לאומית. לישראלים הצטרפו חברים חדשים (וגם כמה אורחים). תחושה של התחדשות ממלאה את האוויר, ואנחנו עולים לגג להראות לחדשים את הנוף המרהיב הנשקף מה"טירה" של שופא. מתחילים את הפעילות במשחק היכרות תיאטרוני. חן מסביר "אנחנו מתחילים במשחק ובפעולה כטקס, כדי להזכיר לנו מי אנחנו", כל אחד ואחת מאיתנו אומר את שמו ומוסיף ג'סטה וכולנו חוזרים

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-62669000888717725302011-11-27T22:56:00.001+02:002011-11-27T22:59:19.269+02:00

בכל חוג בית יש את הרגע הזה שאתה נכנס לחדר ומחפש לפענח את התדר האנושי - הם בעדנו או נגדנו, באו לשמוע או להפריע. כשנכנסתי לאולם המרופד והחמים של אוניברסיטת קווינס שבבלפסט לא היה ספק שקיימת התרגשות באוויר. אחרי דקות ספורות של הקרנת הסרטון שלנו היה לי ברור - "הקהילה לסולידריות עם פלסטין" שהזמינה אותי לדבר, איתנו! טוב, חכמה לשכנע את המשוכנעים, ועוד באירלנד, המדינה שהוכרזה על ידי השגרירות הישראלית

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-927469016563456542011-11-15T19:46:00.001+02:002011-11-16T14:48:17.412+02:00

תחילה תיקנו את חוק האזרחות, מה לי ולזה? הרי אינני נשוי לפלסטינית. אחר כך חוקקו את חוק ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים, גם זה לא נגע לי. אני גר ברמת גן.אחר כך חוק הנכבה, לי באופן פרטי זה לא באמת שינה את החיים.אחר כך גירוש ילדי העובדים הזרים, לא מכיר אישית.לפני כן לפנות את דירות עמידר ביפו מערבים - יש ביקוש (וחוץ מזה יפו זה רחוק מרמת גן)ונוהל "החזרה חמה" לגרים אשר בשערינו, מה כבר יכולתי לעשות?ניסו

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-68552779069029759382011-11-06T17:22:00.007+02:002011-11-16T14:53:47.332+02:00

מוקדש לבן יגר ולעידן מאיר. אחד העקרונות של תיאטרון המדוכאים (Theatre of the Oppressed) הוא שאינו מקבל את המציאות ואת התיאטרון כפי שהם. תיאטרון המדוכאים מאתגר הן את הנחות היסוד של התיאטרון המקובל והממוסד והן את המציאות המשתקפת בתיאטרון זה, מציאות בה יחסי כוחות ודיכוי שקופים, מציאות עליה אנו נוהגים לומר מהר מדי: "ככה זה, אין מה לעשות". בתיאטרון שלנו אנו מתרגלים את הפרת הכללים שאיננו מקבלים,

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-42049997111730317572011-10-23T12:44:00.001+02:002011-10-23T12:51:57.469+02:00

הגענו על הבוקר לג'אלוד, שם פגשנו קבוצה די גדולה של פלסטינים תושבי הכפרוארגונים נוספים, ופעילי שלום אירופאים, הייתה אווירה של התרגשות באוויר,מלווה במתח ולחץ מסוים, אבל בתסריטים הכי גרועים שלי לא חשבתי שכך זהיסתיים. התחלנו לצעוד לכיוון חלקות הזיתים של הכפר, תחילה חלק עצרו והחלו למסוקבקרבת הכפר, ואנחנו ועד קבוצה גדולה של פלסטינים המשכנו לכיוון החלקותהקרובות יותר להתנחלות אש קודש. בדרך הייתה תחושה

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-18729774798797269442011-10-01T04:12:00.001+03:002011-10-01T08:04:57.888+03:00

לא להבין מילה (טוב קצת כן הבנתי) ולהבין הכל... חוויה מאוד ייחודית עברנו ב-23/09/2011 חמישה מחברי קבוצת ת"א – שכם: להיות נוכחים בלב ליבה של שכם במעמד לאומי ראשון מסוגו ולחוש את הגאווה העצומה שגואה בלבבות הרבבות שמילאו את הכיכר המרכזית מכל כיוון אפשרי. ושוב, כמו במעסרה, להרגיש את אי האלימות בתפארתה, כי לא היה צורך לצעוק נגד ולהתריס ולזעום. היה משהו גדול יותר להיאחז בו - דגל פלסטין. ובמנהיג אמיץ,

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-55632740413271716752011-09-27T09:04:00.003+03:002011-09-27T15:59:40.097+03:00

התנגדות בלתי אלימה היא שיטת פעולה עתיקה הנכתבת יום יום מחדש. להיות מחויב להתנגדות כזו משמעו להכיר את הדוגמאות של ליזיסטרטה ומהטמה גנדי, לשאוף לשינוי כמו שמרטין לותר קינג הביא בארה"ב. להכיר את הדוגמאות ואת השיטה, את הפתגמים ואת החזון. אך משמעו גם לצאת אל השטח, הרחוב והשדה ולהרגיש את האנרגיות והדינאמיקה שהתנגדות כזו יוצרת ומממשת.קבוצת לוחמים לשלום ירושלים- בית לחם נמצאת בקשר של כשנה עם ועדות עממיות

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-5399789082387183972011-09-24T01:19:00.000+03:002011-09-24T01:19:54.608+03:00

היום פנה מחמוד עבאס, ראש הרשות הפלסטינית, בבקשה לעמי העולם כי יכירו ברשות הפלסטינית כמדינה עצמאית וחברה מן המניין באו"ם. בלחצה הכבד של ממשלת ישראל, העולם היה כמרקחה לקראת האירוע ושרי חוץ יצאו ובאו בבהילות כשבאמתחתם הצעות פשרה שונות ומשונות, שעיקר תכליתן היא העלמת הבעיה ודחייתה של ההצעה. בשיח הפוליטי בישראל הדרמה צברה מימדים המתקרבים למעין אפוקליפסה מקראית: הצבא מתאמן על תרחישים סודיים, המשטרה

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-51842136741713299452011-08-24T00:17:00.000+03:002011-08-24T00:17:27.404+03:00

הכול התחיל מטלפון משמח לפני כמה ימים, נור היה על הקו ונשמע נרגש ושמח במיוחד: "החיילים פתחו את החסימה התחתונה בשופא!", "וואו" אני פולט, "אתה בטוח? ארבע שנים אנחנו מוחים נגדה, מפגינים, צועדים, נפגשים, מדברים, בג"צים, תיאטרון פורום, איזו בשורה משמחת", "אני חושב שזה רק לרמאדאן, ואחרי זה יסגרו שוב", נור מצנן אותי באמצע אוגוסט, "אבל אתה תראה בעצמך את החסימה פתוחה ביום שני כשתבואו אלינו לרמאדאן". "נהדר

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-31148890440851000542011-08-08T15:00:00.000+03:002011-08-08T15:00:36.778+03:00

חזרתי זה עתה מחוג בית במעסרה, יחד עם עימאד (המתאם), ומוחמד פראג'ה (שתרגם עבורי מאנגלית לערבית), עמוס מחשבות והרהורים.  בתחילת הפגישה היתה תחושה שהרבה דברים נפלו בין הכסאות: אחמד אל ג'עפרי (שהיה אמור לתרגם מעבררית לערבית)- לא הגיע, עשרים וחמישה נערים פלסטינים בגילאי 18 לא הגיעו אף הם, וכשהגענו לפגישה ברבע לשבע (היא היתה אמורה להתחיל בשעה 18:30), מצאנו את עצמנו מול ערימת כיסאות פלסטיק יתומים

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-69003320497472048052011-07-27T16:17:00.000+03:002011-07-27T16:17:36.061+03:00

רציתי להתייחס בכמה מלים למתח מתמיד שמלווה את הפעילות של 'לוחמים לשלום' מראשיתה. בדברי אתמקד בזווית הישראלית אך יש להזכיר מייד בהתחלה שהתמונה מסובכת הרבה יותר שהרי דברים נראים אחרת מהצד הפלסטיני.אנחנו בתנועת 'לוחמים לשלום' משולים לאנשים הניצבים ורגליהם משני עברי התהום הישראלית-פלסטינית. נדמה כאילו התהום הולכת ומתרחבת, ואנו בכוח שרירנו העייפים מנסים לבלום את התנועה הטקטונית הזו, להוות בגופינו סוג

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-6479079840740744162011-07-17T00:22:00.000+03:002011-07-17T00:22:51.375+03:00

אנו חברי קבוצת ירושלים - בית לחם, משתתפים באופן די סדיר בהפגנות בכפר אל מעסרה אשר סמוך לאפרת ולעיתים גם בבית אומר אשר ההתנחלות כרמי צור יושבת על חלק מאדמותיו. כסיפתח לקיץ, יצאנו ב-1.7 מספר נציגים פלסטינים וישראלים מהקבוצה לקחת חלק בשתי ההפגנות. הערת צד שעוד נשוב אליה - כנשנכנסתי לרכב בירושלים שמתי לב שיש לי על החגורה אולר ובכדי שלא יתקבל רושם שאני נושא נשק, הורדתי אותו והנחתיו בין מושב הנהג למושב

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-68621770299446558002011-07-12T18:26:00.001+03:002011-07-12T18:28:34.989+03:00

כרטיס מועדון?לא, אין לי.משלוח? לקרוא לאחמד?לא לא, תודה. יש לי רק חלב, בייצים וקוטג' אחד.ואני קצת ממהר.קוטג! אופלה, אין לך בושה?אבל אני אוהב קוטג.ואני אוהבת לסוע לאנטליה. בגלל אנשים כמוך המדינה שלנו נראית כמו שהיא נראיתארבעים ושמונה שקל ו- 67 אגורות.תרצה אולי יין מיקב בוטיק שילה? זה במבצע, קנית שניים, קיבלת במתנה את תורת המלך בכריכה מהודרת.לא, תודה.אולי ביצי חופש מחוות גבעות עולם?לא, לקחתי כבר

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-88367719237017097312011-07-10T15:21:00.000+03:002011-07-10T15:21:36.093+03:00

ביום שבת ה-2/7 יצאנו לפעילות הזדהות עם תושבי כפר יאנון. עבור ישראלים 'רגילים' היציאה שלנו לשטחים היא כמו התאבדות, כניסה לקן צרעות וסיכון נפשות, אך גם תמיכה במה שמוגדר האויב. מה שאנחנו מוצאים בפועל בשטחים זה בדרך כלל ההיפך - אנשים קשי יום שרוצים לעבוד ולחיות את חייהם, אך לא יכולים לעשות זאת בגלל שלטון כיבוש מתעמר ומתנחלים שיורדים לחייהם. יאנון הוא דוגמה מזעזעת, כפר שאתרע מזלו וסביבו הקימו שלוש

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-84409705298167271822011-07-08T12:04:00.003+03:002011-07-17T00:20:05.169+03:00

לפני כשנתיים השתתפתי בקטיף עלי גפן עם בני הכפר ספא בכרם שלהם בוואדי, מתחת להתנחלות הבלתי חוקית בת עין, הידועה לשמצה. עם הופעתם של מתנחלי בת עין מעלינו, לבושים בבגדי שבת לבנים, רוגטקות בידיהם וחיילי צה"ל לצדם, קיבל האירוע אופי סוער, שאותו תיעדתי ברשימה שפורסמה בזמנו בבלוג של יוסף אלגזי. השבוע חזרתי לשם, שוב עם חברי תעאיוש המופלאים, ועברתי חוויה שונה לחלוטין. עיסא ידידנו הוותיק, תואם באבא נואל (

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-8733210879845697102011-07-03T12:28:00.001+03:002011-07-03T12:30:32.110+03:00

באחד מסופי השבוע האחרונים התקיים סמינר אי-אלימות פנימי של התנועה בהשתתפות נציגים מכלל הקבוצות. נפגשנו בבוקר יום שישי באוורסט (או אברסט כפי שהם כותבים) שבבית ג'אלה. את הסמינר פתחנו בכיתה של תרגילי תאטרון אשר כללו מצבים בהם תנועה של אדם אחד משפיעה על התנועה של כולם, תרגילים של שולט ונשלט וכן תרגילים בהם יש צורך להקשיב לאחרים ולמצוא איזון בין ביטוי עצמי לכבוד לאחרים. לאחר מכן הייתה הרצאה על גנדי

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-45388375184124889162011-06-24T06:39:00.001+03:002011-06-24T11:49:15.145+03:00

כשאתה מגיב על אלימות באלימות אתה שומט כל לגיטימציה, כנות ואפקטיביות מהמאבק שלך. איך אתה יכול לבוא בטענות על משהו שאתה בעצמך עושה, רק מתוך תירוצים אחרים? התגובה האלימה אולי עושה לך רגעית טוב, היא משחררת לחצים, אגרסיות, תסכולים, אתה מרגיש גבר גבר. אבל היא עושה רע מאוד למאבק ולאלו שאתה אמור להיאבק למענם, היא הנוסחה הבדוקה לכך שהמאבק לא יגמר ולך יהיה תמיד אקשיין. אתה הרי יודע כל כך טוב מחייך האישיים

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-28879489658281742512011-06-17T18:05:00.002+03:002011-06-17T18:08:15.967+03:00

למה אין לך כובע?הפעם הלכנו על אירועים גדולים וחגיגיים. בכפר סמוע השלמנו, בעזרתם של עשרות מתנדבים ישראלים ופלסטיניים, הקמת גן משחקים חדש בגן הילדים. הגן הוא השני המנציח את שמה של עביר עראמין ז"ל, ילדתו של חברנו הטוב בסאם שנהרגה בידי שוטרי מג"ב בכפרה ענתא.הגן הוא מבנה דו קומתי יפהפה אך ריק למדי, ואני מקווה שיתמלא צעצועים ומשחקים בהקדם. אנחנו בסה"כ פיזרנו חול בין המתקנים השונים שהוצבו בחצר. פעולה

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-73880065631735404352011-06-09T15:42:00.000+03:002011-06-09T15:42:26.077+03:00

ביום שישי ה-19.5, יום חם במיוחד, נסענו אנשי קבוצת תל אביב-טול כארם, אנשי קבוצת תל אביב - שכם ומשתתפים נוספים לאיזור שופא, עזבת שופא וקפא, שם נפגשנו עם חברינו הפלסטינים. תחילה הגענו לאיזור עזבת שופא לתצפית וראינו את ההכנות שנעשות לקראת הרחבת אבני חפץ: שטח אדמה שמוכן לבנייתם של בתי התנחלות חדשים. בעבר היה זה שטח חקלאי של משפחה משופא אך כיום בכניסה אליו נמצא שלט מאיר עיניים על ההתנחלות הפסטורלית

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-43632537194941697992011-06-01T02:19:00.001+03:002011-06-01T02:25:24.930+03:00

ביום שישי ה-13.5 הצטרפנו, חברי קבוצת לוחמים לשלום ירושלים - בית לחם, להפגנה כנגד הגדר, הכיבוש וניתוק הכפר אל מעסרה מאדמותיו. אנחנו מצטרפים להפגנה זו בהרכבים חסרים או חלקיים מדי כמה שבועות, וההפגנות מאורגנות על ידי הוועדה העממית של הכפר ברגישות, בנחישות ובצורה מופתית. גם השבוע וגם בשבועות קודמים שנכחתי במקום הפגינו הנוכחים בצורה מעוררת כבוד ונטולת אלימות. אך ביום שישי שעבר, עם הסמיכות למועד יום

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-30242377548715913122011-05-22T17:48:00.000+03:002011-05-22T17:48:15.069+03:00

ב 5.5 ביום חמישי, קיימנו את המפגש החמישי במספר במסגרת ההרצאות המשולבות עם חוגי הבית. במפגש דיברה חגית עופרן מ"שלום עכשיו", ואחריה סיפרו רועי עמית ומוחמד עוודה, שניהם מקבוצת "ירושלים-בית לחם", את סיפורם האישי, ותיארו את הפעילויות השונות של לוחמים לשלום. להלן מובאים תמצית דבריה של חגית, ובהמשך דבריהם של רועי ומוחמד: מקומה של ירושלים בסכסוך הישראלי-פלסטיני- עבר והווה/ חגית עופרןבשנת 1948 חולקה

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-39988531674341035662011-05-16T22:07:00.001+03:002011-05-16T22:08:38.888+03:00

פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני מקיים זה זמן מה סדנת נרטיבים, בה קבוצות של ישראלים ופלסטינים נפגשות ומשתפות זו את זו בנרטיב (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%A8) הלאומי והאישי של העמים והאנשים הפרטיים. במסגרת זאת הוזמנו, חברי קבוצת ירושלים בית לחם, להשתתף בסדנא כזו. למרות ההצעה המפתה להשתתף בתוכנית ממומנת ע"י משלם המיסים האמריקאי, התלבטנו מעט האם נרצה להקדיש כחודשיים

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-53722376439148378322011-05-11T19:28:00.000+03:002011-05-13T23:39:32.985+03:00

בערב יום הזיכרון נזכרתי. נזכרתי למה אני כל כך אוהבת את התנועה, על מגוון אנשיה חדורי האמונה והתשוקה לעשייה. נזכרתי למה כל כך חשוב להציב אלטרנטיבה, אפילו כשנדמה שהזרם המרכזי מסרב לחפש דרך אחרת ולא רוצה להיזכר באמת. נזכרתי שגם אם עייפתי, וגם אם לא תמיד אני מוצאת בתוכי אנרגיה לעשייה, הרי שהאחריות עדיין רובצת עלי, על כולנו (בשני הצדדים), שכן "המצב" כדבריו של אבנר וישניצר "אינו אסון טבע, אלא תוצאה של

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-40695464169490249842011-05-09T17:17:00.003+03:002011-05-09T17:59:37.278+03:00

"ובמותם ציוו לנו את החיים." עומדים היינו בשורות ברחבת חדר האוכל ואחד מחברי הקיבוץ סיים את קטע הקריאה שלו. "ובמותם ציוו לנו את החיים," הוא אמר ו"המסדר יעבור לדום". למולנו, במרכז הרחבה, בער לפיד זיכרון שנקבע בראשה של מעין אנדרטה שהוציאו מאחד המחסנים מדי שנה לקראת יום הזיכרון. מאז שאני זוכר את עצמי היא שם, אנדרטת ברזל צבועה שחור שנבנתה במסגריית הקיבוץ ממחרשה ישנה ועליה מורכב מקלע כבד שיצא משימוש.

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-64948866044420614162011-05-05T16:28:00.000+03:002011-05-05T16:28:16.676+03:00

לפני מספר ימים הגיעה לאתר האינטרנט שלנו ההודעה הבאה בנוגע לטקס יום הזכרון האלטרנטיבי של תנועת 'לוחמים לשלום', שצפוי להתקיים ביום ראשון הקרוב: אינני מצליחה להבין, לעכל, לתאר במוחי את המחשבה שאתם הולכים לערוך טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל עם פלסטינאים- שזהו פארטי טיים בעבורם. לפעמים אני תוהה, אולי השמאל הקיצוני בישראל הוא הוא האוייב ואף גרוע יותר מרוצחי יהודים. תתרכזו בעצמכם, שימו לב להולך סביבכם,

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-74448941781721267222011-05-03T15:39:00.000+03:002011-05-03T15:39:57.740+03:00

בגדה השמאלית בתל-אביב, התאספו כ-50 איש ואישה – פעילים של 'לוחמים לשלום' ואורחים, להרצאה מפי ח"כ מטעם חדש – דב חנין.יונתן, פעיל בקב' ת"א – שכם, פתח את הערב: הוא הציג את דב חנין בפני הקהל, ואת נושא ההרצאה: הסכסוך הישראלי- פלסטיני ברמת השטח . שותפויות בין ערבים ליהודים. משמעות הדברים בארץ ובעולם. לאחר ההרצאה סיפרו חברים מהאירגון על עצמם.דב חנין סיפר שנענה בשמחה וברצון להזמנה לקחת חלק בערב הזה.

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-8548749597471395622011-04-10T22:30:00.000+03:002011-04-10T22:30:32.339+03:00

שבת, 14:30 כפר שופא שבשומרון, עשרות "לוחמים לשלום", ישראלים ופלסטינים הגיעו לכפר על מנת להשתתף באירוע תאטרון לזכרו של לוחם החופש, השחקן הישראלי פלסטיני ג'וליאנו מר ח'מיס. כזכור, לפני כשבוע, ג'וליאנו נרצח בדם קר, כאשר ישב ברכבו סמוך לתאטרון החופש אותו הקים יחד עם זכריה זביידי בשנת 2006, במחנה הפליטים ג'נין. ג'וליאנו מר ח'מיס סימל במהותו את הדו קיום עליו נאבק: בישראל הוא נחשב ליהודי בשל היותו בן

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-52643318476433181992011-04-07T23:45:00.001+03:002011-04-07T23:49:36.598+03:00

... בסוף ירד האביר מסוס החירות, לאחר תהליך ארוך של נתינה ומאבק עיקש, ג'וליאנו האמין באנושיות, תמך בצדק, התנגד לכל עוול , ובחר בנשק האחד שאין לנצחו - נשק האמירה הנועזת בפני הדממה...על כך שילם בחייו.ג'וליאנו היה אישיות מיוחדת במינה, שנויה במחלוקת... ההיה ערבי או יהודי? פלסטיני  או ישראלי?  את התשובה לשאלה זו נתן הוא עצמו, עת נרצח בידי פושעים חסרי צלם–אנוש.  ג'וליאנו הוכיח  בדרכו שלו שהוא אדם השייך

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-65727704954248363122011-03-30T00:23:00.001+02:002011-03-30T00:25:21.849+02:00

ביום שמשי ונעים נפגשנו קבוצה של פעילים במחסום מיתר, נסענו לחירב'ה קרובה שנקראת זנוטה (בעצם כמה מבנים/מערות שמתגוררת בהם חמולה אחת קטנה). עד כאן בערך הגיע המקטע של שביל השלום שמסמנת קבוצת באר שבע - חברון של 'לוחמים לשלום'. בהתחלה הוזמנו לתה ושמענו קצת על השביל, ואז רוב חברי הקבוצה הדרומית יצאו להמשיך את הסימון, ונציגי הקבוצות נשארו לדבר עליו. הנושא המרכזי שעלה הוא התוכנית הארצית וכיצד להמשיך: האם

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-23277724267673839172011-03-23T20:24:00.001+02:002011-03-23T20:59:09.741+02:00

בסוף הקיץ האחרון השתתפתי בביקור סולידריות ראשון של חברי "לוחמים לשלום" בכפר הבדווי אל-עראקיב ("הגבעות" בערבית) אשר בצפון הנגב, יחד עם קבוצת "גרילה תרבות" שערכה שם אירוע. בין השאר קרא שם משיריו המשורר הצעיר והמצוין דניאל עוז, שאביו, הסופר עמוס עוז, ביקר גם הוא במקום כמה ימים לפני כן. ראיתי שם אוהלים שנמעכו על ידי הדחפורים, ובהם עדויות רעננות לעובדה שכמה ימים לפני כן עוד חיו בהם אנשים. ראיתי לולים

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-34003214219026372882011-03-17T15:57:00.000+02:002011-03-17T15:57:07.941+02:00

אחרי הרצח המזעזע באיתמר והתחושות הקשות שנלוו אליו, התעשתתי וזכרתי כי בין הרוצח המתועב והקורבנות חסרי הישע, יש עוד קבוצה לא קטנה של אנשים, שאין להם כל קשר לעניין, ושהרצח הזה מטלטל את עולמם. חלק מהם הם חברים טובים שלנו, חברי הצד הפלסטיני של קבוצת תל אביב - שכם. כל אירוע פעוט באזור של שכם מקרין במישרין על חייהם בצורה של סגר/כתר/עוצר/חסימות, קל וחומר אירוע בסדר גודל כזה. חלק מחברינו גרים מרחק של

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-56367908557763568202011-03-16T01:08:00.002+02:002011-03-16T01:16:20.930+02:00

מאז ששמעתי על הפיגוע המטורף באיתמר לא יכולתי לישון. עקבתי בדאגה אחר אתרי החדשות באינטרנט וחיכיתי לבוקר כדי לקרוא בעיתונים ידיעה כלשהי שתאשר לי שמי שביצע את הטירוף השפל הזה הוא אדם שאינו ערבי. באופן אישי איני חושב שערבי-פלסטיני יכול לבצע את הפגיעה השׂטנית הזאת. נכון, יש יסודות עמוקים לרצון לפגוע במתנחלים ובכיבוש – סיבה לכך הוא הכיבוש עצמו, קיומו של מפעל ההתנחלות שהצדק והדין הבינלאומי דוחים אותו

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-80956560412222519562011-03-12T07:35:00.002+02:002011-03-30T00:24:36.124+02:00

ביום שישי של סוף חודש נובמבר נפגשנו באסם עראמין, מחמד עוודה, רועי עמית ואנוכי עם הסופר איאן מקיואן בחדרו שבמשכנות שאננים. איאן החליט להעניק את הפרס שקיבל מעיריית ירושלים לארגון לוחמים לשלום, לכן ביקש שניפגש עמו. הפגישה הייתה קצרה, ידידותית ולא פורמאלית. ישבנו חמישתנו ודיברנו. על הסכסוך, על הארגון, על מעמד קבלת הטקס, על המצב בירושלים. איאן נראה נבוך במקצת, כמו כולנו, אך נדמה היה שהוא במיוחד

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-47966054705744067642011-03-05T05:27:00.001+02:002011-03-05T05:30:24.310+02:00

ביום שישי, 25.2., הבאנו עוד 50 איש להכיר את מציאות הכיבוש במרחב בית לחם, כלומר 200 עד כה! הסיור בהדרכתו המשובחת של דרור אטקס כלל את קבר רחל, הר-חומה, שדמה, הרודיון, כניסה לנוקדים ותצפית על ביתו של ליברמן (נייט). משם המשכנו לאפרת ונכנסנו לכביש של גדר ההפרדה מצדה המזרחי, משם לגוש עציון ולתצפית על נחלין, וראינו גם עצים שנגדעו לפני כמה ימים באזור ג'בע. המשכנו לחוסאן, ושם הייתה נקודת השיא של הביקור (

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-32582469763900739052011-02-25T23:54:00.000+02:002011-02-25T23:54:16.387+02:00

ביום שישי, ה-4.2., כבכול יום שישי, התייצבו תושבים מהכפר הקטן ואדי רחל ועוד כמה ישראלים להפגנה. ואדי רחל אשר בקצה הצפון מזרחי של אפרת מיועד להיות אחד מהכפרים שהגדר תפריד אותם מחלק ניכר של אדמותיהם ותרחיק אותם ממרכז החיים העירוני הקרוב (בית לחם). לצורך הקמת הגדר אשר תעבור 20 מטר מבתי הכפר ובית הספר כבר הופקעו 200 דונם מאדמות הכפר. כמו כן, הדרך מבית לחם לכפר לוקחת כחמישים דקות בעקבות סגירת הדרך

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-79014742718579429752011-02-17T17:21:00.000+02:002011-02-17T17:21:51.851+02:00

לפני שהצטרפתי ללוחמים לשלום, די נרתעתי מתנועות השמאל השונות, שהלוחמנות והתבניתיות של טיעוניהן נראתה לי לא שייכת למי שאני, (קראתי להם ביני לביני "החברה על הגבעות"). אני עדיין מחפש את דרכי בין הרצון לשנות את המצב ובין החשש מכיתתיות. לא פעם התמונות של הפגנות עדיין נראות לי כלא קשורות אלי. אני נעזר במילים שאמר לי בארה"ב אחד המקומיים (שם יש ניסיון בעשייה אזרחית) – "בעשיית שלום יש מקום לכולם: יש מי

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-85185340212724452242011-02-12T21:53:00.001+02:002011-03-05T05:24:28.052+02:00

ביום שישי האחרון של חודש ינואר, הוצאנו (חברי קבוצת ירושלים-בית לחם), סיור נוסף עבור ישראלים בכדי שילמדו להכיר את המציאות בשטח של הישובים הכפריים סביב בית לחם. התחלנו בכך שנכנסנו במסדרון הבטון הנכנס אל קבר רחל וראינו את ההבדל בין התמונה הפסטורלית של הקבר והמציאות האמיתית. המשכנו אל הר חומה והלאה על "כביש ליברמן" אל ההורדיון. מרחבת החנייה של ההורדיון ביצענו תצפית מקיפה ושמענו ממדריכנו, שי אשר עשה

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-25584778823924452302011-02-08T00:34:00.002+02:002011-02-08T06:37:47.427+02:00

מאת בסאם עראמין לזכר יום השנה הרביעי למותה של עביר עראמין. מר נתניהו היקר, אני כותב לך דברים אלה תחת נטל הקשיים העצומים המכבידים על חיי, ובעת שמאורעות היום יום מחמירים והולכים: התרבות המחסומים בין הערים והכפרים הפלסטינים, הריסות הבתים והאיום בהרס עתידי נוסף, גירוש אזרחים מבתיהם בשכונת שייח ג'ראח שבמזרח ירושלים וההשתלטות של מתנחלים על נכסיהם, ירי התותחים היומיומי על רצועת עזה והאיום התמידי

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-39030480958816632452011-02-05T19:52:00.000+02:002011-02-05T19:52:14.724+02:00

בשבת, ה-22.1.2011, יצאתי לדרום הר חברון עם פעילי תעאיוש המופלאים, ובראשם כמובן עמיאל ועזרא. אחרי סבב ביקורים בכמה כפרים, הגענו לאום אל ח'יר, מקבץ של מבני אבן ישנים שבו חיים כמה עשרות בדווים על טפם ועדריהם. ממש על הראש שלהם הושלמה לאחרונה, במהלך תקופת "ההקפאה", בנייתן של כמה שורות ישרות של בתים גדולים וזהים, צבועים בצהוב בננה ונושאים גגות רעפים אדומים, חלק מההתנחלות "כרמל".המשימה שלנו הייתה ללוות

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-23479034549626747032011-01-31T23:39:00.000+02:002011-01-31T23:39:35.834+02:00

   בתאריך 19/1 התקיימה בכנסייה הלותרנית בבית ג'אלה פגישה שייתכן ותהיה משמעותית לעתיד התנועה ולשיתוף הפעולה עם פעילי שטח פלסטינים. עימאד, המתאם הפלסטיני של קבוצת בית-לחם ירושלים, הזמין את נציגי הוועדות העממיות הפועלות כנגד הגדר בפרט, והכיבוש בכלל, באזור בית-לחם, וביניהם: שירין מוואלג'ה, חסן מאל-מעאסרה, שאדי מואדי רחל, ושני חבר'ה מבית אומר, שלא קלטתי את שמם. מלבד שירין היו שתי נשים פלסטיניות

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-14672841905753883692011-01-27T00:22:00.000+02:002011-01-27T00:22:48.066+02:00

הכפר קוסרא, שבצמוד לו נמצאת ההתנחלות מגדלים נמצא על אחד הרכסים הגבוהים בגדה המערבית, ברום של כ-1000 מטרים מעל לגובה פני הים ונשקף ממנו נוף מופלא של בקעת הירדן והרי ירדן מעברה השני. אדמות הכפר המצויות מדרום לו סגורות ברובן לתושבי הכפר שכן הוקמו עליהן בשנים האחרונות המאחזים המזרחיים של גוש שילה, אש-קודש ואחיה. בתקופה האחרונה, עלה לקרקע על גבעה הממוקמת מזרחית לכפר מאחז חדש, עלי עין שמו, שכלל קרוואן

נעמהhttp://www.blogger.com/profile/17822666481208730328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-57193324533565498402011-01-16T14:59:00.008+02:002011-01-17T00:40:40.892+02:00

כמו במקרים אחדים, הגענו למחסום מיתר לפני הפלסטינים. אחד מחברי הקבוצה הוא אקולוג ירוק ובהנחייתו התחלנו לאסוף את הפחיות והבקבוקים שהשאירו אחריהם הפלסטינים הרבים, העוברים כל לילה לפנות בוקר במחסום (החל משתיים בלילה הם מתחילים להצטופף במאות ואלפים ובמקום התפתח שוק זעיר). מי אמר שאי אפשר להרוויח מהכיבוש? כל פחית ריקה שווה בישראל 30 אגורות. אספנו מאות פחיות.החלק הראשון של המפגש כלל בעיקר "דיון משפחתי",

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-92186465593497648132011-01-09T01:01:00.009+02:002011-01-09T01:18:27.538+02:00

הטקסט הזה נכתב אחרי שכבר יצאנו לדרך. מזה כשנה שאנחנו מחפשים, בקבוצת באר שבע - חברון, פעולה שתבטא מאבק בכיבוש, שתהיה לא אלימה, ושתהיה לה המשכיות. המצב בדרום הר חברון, בו אנו פועלים, קשה ולא פעם מצאנו עצמנו מגיבים ומכבים שרפות. רצינו לעבור לצד של נוקטי היוזמה, ולקבוע מיקום ותנאים הנוטים לטובתנו – מאחר ואנו חלשים יותר, אך יצירתיים לא פחות. שביל השלום הוא פעולה לא אלימה, של סימון שביל טיולים ממחסום

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-33862498088207935512010-12-30T00:49:00.003+02:002010-12-30T00:59:38.771+02:00

לאחר תקופה קצרה של פסק זמן, נפגשו חברי קבוצת ירושלים - בית לחם שוב. אנו הישראלים הגענו למלון אוורסט בבית ג'אלה לאחר שהחברים הפלסטינים בקבוצה קיימו מפגש פנים-פלסטיני. מצאנו אותם יושבים מסביב לתנור, מנסים לשאוב ממנו כל טיפת חום ומוקפים בקישוטים לחג המולד המתרגש עלינו.הקדשנו את הפגישה לסיפור אישי מכל צד, דיון בעניין הסיפורים, התחלת גיבוש תוכנית לפרוייקט עבור הקבוצה ועדכונים לגבי ההפגנה בוואלג'ה ביום

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-71642753027682126562010-12-24T23:35:00.007+02:002010-12-25T09:31:45.868+02:00

בשבת, בשעה חמש בערב, במהלכו של סוף שבוע המלווה ברוחות, ברקים וסערת רוחות, נסענו לשופא כדי לנסות ולהביא את הרוח התנועתית שלנו לידי ביטוי תזזיתי משהו.. משהו בחווית החורף המתחיל יצר קבוצה אינטימית יחסית ששמה פעמיה בתחושה של מבוכה, לפחות אצל חלקנו ובעיקר בהתחלה, אל עבר הטירה.אחרי אירוע מעצבן במחסום, ועיכוב בגלל שטות של אחד החיילים, אספנו את הפלסטינים בחסימה, כשהם קופאים מקור, ועלינו עם סימני שאלה

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-46336669814186788392010-12-19T11:10:00.005+02:002010-12-19T11:35:09.051+02:00

כידוע, חיילי גבעתי קיבלו עונשים פעוטים על "נוהל ילד" - מאסר על תנאי, והורדה בדרגה (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1199685.html). הדיסוננס בין חומרת המעשים וקלות העונש מעלה מספר הרהורים. 1.לעומת "נוהל חניבעל" על שמו של המצביא (ובזכות אי קיומו גלעד שליט עדיין חי), בשנים האחרונות שומעים יותר ויותר על השימוש ב"נוהל שכן" ועכשיו "נוהל ילד". שימו לב שעברנו משמות פרטיים לשמות כלליים. כמו כן, בגלל

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-89827425149748889902010-12-12T15:56:00.010+02:002010-12-13T10:12:30.666+02:00

ב-11.11.10 התקיימה באוניברסיטת ת"א במסגרת פרויקט הרצאה ודיון של 'לוחמים לשלום', הרצאתו של דרור אטקס "עובר אורח – מבט מקרוב על תרכובת החיים בגדה המערבית". בהרצאה מרתקת זו העניק דרור פריסה כללית ורחבה של ההיבטים המדיניים, הגיאוגרפיים, הדמוגרפיים והתרבותיים המרכיבים את התמונה המורכבת של הגדה המערבית מימי אוסלו ועד לימינו. המידע התמציתי והחשוב אשר נדון בהרצאה יאפשר לנו במפגשי ההמשך שיערכו במסגרת

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-5053530459585255322010-12-05T09:31:00.004+02:002010-12-05T09:37:46.664+02:00

דמוקרטיה היא מונח גמיש; את זאת יודעת ללא ספק השרה לימור לבנת שהצהירה אתמול בעת חנוכת היכל התרבות באריאל כי האמנים שהצהירו על סירובם להופיע שם עשו מעשה "אנטי דמוקרטי." לבנת אינה רואה כמובן כל בעיה בעובדה שהיכל התרבות באריאל מצוי בשטח שבו אין דמוקרטיה, שהרי הדמוקרטיה שבה היא מתהדרת לא חצתה מעולם את הקו הירוק. האמנים בסרובם מתעקשים להזכיר שהקו הירוק הוא ממשי מאוד, לא בשל מעמדו בזירה הבין-לאומית

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-24167595614059307272010-12-01T01:31:00.013+02:002010-12-09T01:18:08.378+02:00

פעם, לפני הרבה שנים, כשעוד הייתי חיית הייטק מלאת בצע וריקת לב, יצא לי לארגן ולהשתתף בלא מעט אירועים כמו האירוע שהרמנו היום לגיוס הכספים ללוחמים לשלום.גם שם היו מאמצים קדחתניים להביא כמה שיותר אנשים, גם שם היה חשש פרנואידי שהם לא יגיעו, גם שם הייתה קפיצת אדרנלין כשהתברר שהאירוע הולך להיות הצלחה גדולה, גם שם שרו זמרים על הבמה, וגם שם מחא הקהל כפיים. אבל שם לא הייתה דמעה.לא הייתה שם דמעה שבצבצה

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-72120699704930620442010-11-28T21:58:00.029+02:002010-11-29T16:08:08.074+02:00

בשלוש השנים האחרונות קבוצת התיאטרון טול-כרם/תל אביב נאבקת בכיבוש באמצעות כלי הנשק הלא-אלים שלה – התיאטרון, שהוא שפה יעילה יותר מערבית ועברית גם יחד. בשבת האחרונה יצאנו למסע תיאטרוני נוסף וחדש במאבקנו המשותף: מאבק מול החוק הישראלי המאשר, מאפשר ומעמיק את הכיבוש. התיאטרון הוא המדיום האמנותי היחיד שבו בני-אדם יכולים לצפות בעצמם בפעולה. התיאטרון מאפשר לחשוף את פוליטיקת יחסי הכוחות השולטת בחיינו

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-65268113583854784232010-11-23T18:38:00.012+02:002010-11-23T19:15:25.966+02:00

חלק ב' – וכתתו חרבותם לגלדיולותסוף סוף הופענו בכנס, באולם עטור גלדיולות, והצגנו את התנועה, כולל סיפורים אישיים. לינה סיפרה על סבה, שנולד בשייח' מוניס וגורש לסוריה עם קום מדינת ישראל, ועל התעקשותו לשוב לפלסטין ולהתיישב בג'נין. היא סיפרה על "מבצע חומת מגן" ב-2002. הזיכרון החזק ביותר שנותר לה מאז הוא מראה של המון ילדים ערומים, מובלים על ידי חיילים מתוך בית הספר במחנה הפליטים, הסמוך מאד לביתה. הוריה

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-29688420857357081952010-11-18T21:03:00.002+02:002010-11-23T18:25:17.909+02:00

חלק א' – המשלחת שלי לפוליןבשנה שעברה זכתה "לוחמים לשלום" בפרס "יורו-מד" היוקרתי של קרן אנה לינד. השנה נשלחנו, לינה ביידס מג'נין ואני מירושלים, לייצג את התנועה בכנס של האגף הפולני של הקרן, שנערך בקרקוב. אלינו הצטרף נאדר אל חטיב מבית לחם (משפחתו במקור מכפר ג'ורא, שעל חורבותיו נבנה מושב אורה), שייצג את הזוכה בפרס בשנה הנוכחית. הנחיתה שלילינה ונאדר לא יכלו, כמובן, לנסוע דרך נתב"ג, אלא רק דרך עמאן,

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-15644163671032948032010-11-11T08:54:00.026+02:002010-11-11T09:41:33.031+02:00

שבת בבוקר ,הגענו לשופא, למסוק את מטע הזיתים הסמוך לבסיס הצבאי וההתנחלות אבני חפץ. ההתנחלות והבסיס מקשים על הגישה הטבעית והברורה של החקלאים הפלסטינים לאדמתם ולמטעיהם, זאת בשל החשש מהתנכלויות של המתנחלים וכן משום שחלק מן עצי המטע גודרו ממש בתוך תחום ההתנחלות עצמה.מכל עבר הגיעו ישראלים ופלסטינים וניתן היה לחוש בתחושת המשמעות של הפעילות שלנו. הגענו טעוני מרץ וחדוות עשייה אך עד מהרה השמיים קצת ציננו

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-81316010452103831762010-11-09T19:05:00.002+02:002010-11-09T19:44:19.957+02:00

האם אתם רוצים לראות את הכנסיה בעיר? זו השאלה שנשאלו בכל עיירה שהיינו בה, וכמובן ענינו בנימוס שכן, וכך יצא שראינו כנסיות ומצודות בערים שכבר שכחנו את שמן, וטעמנו קפה ובעיקר יין אדום וגבינות.ישבתי עם נור לארוחת ערב אצל המשפחה שמארחת אותנו, כולם פעילי שלום וותיקים, שכבר ביקרו כמה פעמים במזרח התיכון. הם הזמינו גם כמה חברה צעירים שהיו סקרנים לשמוע אך ידעו מעט על הסכסוך שלנו. אני ונור השתעשענו ברעיון

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-6538205834055735002010-11-07T09:33:00.019+02:002010-11-07T12:10:39.990+02:00

השבוע נערך מפגש דו לאומי, ישראלי-פלסטיני, של חברי קבוצת ירושלים - בית לחם. בחצי הראשון של הפגישה צפינו (אני הצטרפתי בסוף) בסרט "בודרוס" בכיכובם של ידוענים פלסטינים וישראלים, המספר את סיפור מאבקו (המוצלח בכל קנה מידה) של הכפר בגדר ההפרדה בשנים האחרונות.לאחר מכן התחילה שיחה על התנגדות לא אלימה לכיבוש, עימאד נתן סקירה של ההפגנות באיזור ושל הבעיות שעומדות מולן (בעיקר חוסר היענות מצד פלסטינים). התפתחה

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-69745715520595252482010-11-04T10:51:00.010+02:002010-11-04T13:01:17.134+02:00

לפני כשבועיים יצא לי להסיע את הלל כהן מירושלים ליפו ובחזרה, לרגל הרצאה שהעניק לנו בהתנדבות בתיאטרון היהודי-ערבי ביפו, מסרח א-סראייה, כחלק מסדרת מפגשי העשרה שעורכת "לוחמים לשלום" לציבור הרחב. שם ההרצאה: "פעילות ישראלית-פלסטינית משותפת: מי צריך את זה בכלל?".לאחר משא ומתן מתיש על השעה שבה ייאות הלל להיקרע מעל ילדיו ולאחר שהשלים נפשית עם הרעיון המטלטל שלא יאכל ארוחת ערב בבית, יצאנו לדרך. באזור מחלף

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-2505613121583860992010-11-01T14:28:00.045+02:002010-11-01T16:56:34.053+02:00

* מוקדש לסוזי, מיותר לקחת באופן אישי דברים שאינם אישיים.ביום שישי האחרון השתתפתי במחאה לא-אלימה כנגד גדר ההפרדה בכפר אל-מעסרה הנמצא דרומית לבית לחם. לאור מספר אירועים שקרו במהלך ההפגנה ולאחריה, בלט לי הפעם מאוד האבסורד שבהתנהלות המבולבלת של הצבא בהקשר להפגנה ולמפגינים, אבסורד שחוזר על עצמו כמו שעון מקולקל מידי שבוע בשבוע באל-מעסרה ובכל מוקדי המחאה האחרים בגדה, אבסורד שהוא תולדה ישירה של האבסורד

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-22135101458607826872010-10-30T09:00:00.004+02:002010-10-30T09:18:29.485+02:00

במקום שבו אני גריש המון ירוק נהדרוריח חזק של ברזנט וזיעהיש פרחים רק בקנהוהעצים שסביב כל מחנהאינם מציעים צל, רק הסוואה. במקום שבו אני גרכל אחד הוא אלוף לשעברחוץ מאלה שהם אלופים לשעתידוהאזרחים מדברים בלחישהטוב הם רק חיילים בחופשהעד שתופי השבט שוב יקראום לתפקיד. ויש לי ביטחוןאווווו כמה ביטחוןפרוסיה במזרח-התיכוןפרוסיה במזרח התיכון.כך שלמרות הערבים החוםאנחנו בכל זאת באירופה. במקום שבו אני גרכמה קצינים

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-14076112652388164962010-10-28T14:24:00.016+02:002010-10-28T14:52:11.910+02:00

פערים. איך מגשרים על פערים? כל צד רוצה להציג את תמונת העולם שלו בפני הצד השני – לאפשר לו לראות משהו שהוא לא מכיר. אנחנו מתחלקים לקבוצות ומנסים למצוא נושא ולתכנן סביבו סרט וידאו קצר – המדיה החזקה ביותר היום שיכולה לגרום ללב אטום וסגור לפעום. אנחנו ארגון דו לאומי, וככאלו אנחנו תמיד מנסים ליצור מציאות ופתרונות שישרתו את שני הצדדים. אך כשישבנו לחפש רעיונות לסרט היה כל כך קשה למצוא מכנה משותף, משהו

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-24496329667026154182010-10-26T07:00:00.011+02:002010-10-26T13:39:01.805+02:00

ביום שבת האחרון ערכה קבוצת ת"א שכם מסיק זיתים באיזור ח'ירבת יאנון. ח'ירבת יאנון הוא כפר פלסטיני הנמצא בקירבת התנחלות איתמר ושתושביו סובלים, בין היתר, ממגבלות תנועה עקב הגבלות הצבא. הפלסטינים באזור כולו סובלים תכופות מפעולות "תג מחיר" למיניהם שבהם מתנחלים מגיעים חמושים לכפר פלסטיני ומבצעים פרעות מסוגים שונים כגון הצתות בתי ספר ומסגדים, חבלה במתקנים ציבוריים ובבתי תושבים, שריפת מטעים של עצי זית

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-34837488992785211162010-10-24T14:41:00.007+02:002010-10-25T09:26:57.609+02:00

לפני כמה חודשים התבשרנו, אני ובסאם, כי זכינו בפרס ויקטור גולדברג לשלום במזרח התיכון, המוענק על-ידי ה- International Institute of Education, גוף הקשור במשרד החוץ האמריקני. לקראת הטקס שנערך בבית ג'אלה, חשבנו כיצד נוכל למנף את הזכייה ולנצל אותה לקידום מטרותיה של התנועה. כשביקשו אנשי ה- IIE לארגן לויקטור גולדברג, התורם שמאחורי הפרס, מפגש עם חברי התנועה, הצענו לו ולאנשיו לפגוש את הפעילים בשטח, על מנת

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-81359071429628429432010-10-22T12:36:00.002+02:002010-10-22T12:39:17.555+02:00

היה חם. וכשאני אומרת 'חם', אני מתכוונת ממש ממש חם. המד באוטו דיווח על 38 מעלות, אח"כ ירד ל- 36, ולבסוף, כמי שהחום מתעתע אף בו שינה דעתו שוב והראה 38. כך או כך – קריר לא היה שם. סלים פגש אותנו על הכביש שבהשוואה למה שבא אחריו אפשר לכנותו ראשי, והוביל אותנו – שיירה של חמש-שש מכוניות, בדרכי עפר ודרך שדות קצורים לעבר מטע הזיתים של מאלכ מהכפר פרעון.מי שלא יודע יכול היה לחשוב שאנחנו בפרובאנס. מטע זיתים,

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-37831195182971810282010-10-19T18:06:00.007+02:002010-10-19T18:33:28.588+02:00

השתתפתי בסמינר אי אלימות בנאפולי שהסתיים אתמול. את הסמינר ארגנה תנועת לוחמים לשלום והשתתפו בו לוחמים לשעבר מכמה מוקדי אלימות עולמיים. היו שם אירים שנלחמו משני צידי המתרס, קתולי מ IRA שהיה שפוט למאסר עולם, פרוטסטנטים שגם נשפטו לתקופות ארוכות, ואפילו חייל בריטי לשעבר. אלו עדיין התווכחו אם הם מייצגים את אירלנד או צפון אירלנד או בריטניה הגדולה, אך כולם הסכימו שלמרות שאינם מסכימים הם לא ילחמו

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-84870191240011718312010-10-19T17:43:00.005+02:002010-10-19T18:17:12.039+02:00

ביום שישי יצאנו למסיק בכפר פרעון. חוץ מהחום יוצא הדופן בעונה זו, היה זה עוד מסיק בסדרה ארוכה של מסיקים בהם השתתפתי בשנים האחרונות כדי לסייע למשפחות פלסטיניות שהופרדו בשרירות לב מכרמי הזיתים שלהם ע"י גדר ההפרדה.ובכל זאת יש הבדל אחד שבגללו אני כותב על מסיק זה – בשבוע שעבר סיימתי לקרא את הספר "לבד בברלין" מאת הנס פאלאדה. הספר מספר את סיפורם האמיתי של זוג פועלים מבוגר בברלין אשר איבדו את בנם היחיד

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-60103545004259584632010-10-19T11:03:00.017+02:002010-10-19T18:45:57.528+02:00

שממה ועזובה,שיירי בתים וחצרות, עצים שלא נגזמו שנים, גדרות נמוכות מטות לנפול, כבישים מוזנחים שהגשם וההזנחה נותנים בהם את אותותיהם,וטיון דביק, הררי טיון דביק הפורץ מכל סדק וחריץ, בהעדר מישהו שידאג להרחיקו.זהו המראה המקבל את פני הבאים במה שהייתה פעם ההתנחלות חומש. המוח רוצה לחייך בסיפוק אבל הלב פשוט לא נותן לו. ההרגשה שממלאת אותי היא ששמחה לאיד איננה אופציה כאן. המראה פשוט עצוב. לא משנה עד כמה איני

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-86564130602359197362010-10-16T11:06:00.004+02:002010-10-16T11:19:50.960+02:00

אנו בעיצומה של עונת מסיק הזיתים ולכן חשבנו, חברי קבוצת ירושלים - בית-לחם, שתהיה זו פעולה מצויינת לקחת בה חלק. סיכמנו שהחברים מהצד הפלסטינאי ימצאו מטע זייתים באזור בית לחם בו קיימים קשיים במסיק. ואדי אחמד (מתחת לגשר שבכביש המנהרות) התגלה כמתאים ונבחר.בואדי קיימת גדר הפרדה והחקלאים הפלסטינים שאדמותיהם מהצד השני של הגדר, מקבלים אישור להכנס רק לפעמים. כאשר הגענו לגדר ההפרדה לא היה אף חייל בשטח שיפתח

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-42378256582468963572010-10-10T12:46:00.012+02:002010-10-10T13:16:43.551+02:00

בשעה טובה נגמרו חגי ישראל ותקופת "אחרי החגים" הגיעה. בזכות זאת, יכולנו להפגש שוב, ישראלים ופלסטינים, במסגרת קבוצת ירושלים - בית לחם.העניין העיקרי שתוכנן לפגישה היה צפייה משותפת בסרט "בודרוס", ואולם בעקבות מספר בעיות טכניות נאלצנו לדחות את העניין לפגישה אחרת.בזמן שכמה מאיתנו ניסו לפתור את הבעיות שצצו, שיחקנו משחק שהיה כיף ומעניין. התחלקנו לשתי קבוצות מעורבות, ישראלים ופלסטינים, והמשימה שהוטלה

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-85530507708863378412010-10-05T15:36:00.005+02:002010-10-05T15:42:57.142+02:00

לאחר שנגמרו הרמדאן, עיד אל פיטר וראש השנה ורגע לפני יום כיפור, הצלחנו לתאם פגישה של קבוצת בית לחם - ירושלים. שלא בפעם הראשונה נפגשנו באוורסט תחת מעטה של אוויר ירושלמי קריר ונעים. בפגישה זו לא היינו רבים, כ-25 גברים, עם יתרון מספרי קל בצד הפלסטיני.התחלנו במעט משחקים בהנהגתו של אייל בשביל לשבור קצת את הקשיחות. באחד החלקים אייל קשר לכל אחד אזיקי חבל על הידיים וחיבר אותנו כך שהאזיקים שלנו קושרים

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-60043823425394355222010-08-31T15:13:00.010+03:002010-08-31T16:31:34.490+03:00

לפני מספר ימים שיגרו שחקנים ויוצרים בולטים מתחום התיאטרון מכתב מחאה חריף בו הודיעו כי יסרבו להופיע בהיכל התרבות החדש שנבנה באריאל, התנחלות הנמצאת מחוץ לגבולות הקו הירוק.תנועת לוחמים לשלום מחזקת את ידיהם של האומנים האמיצים ומביעה תמיכה והזדהות עימם.לפני מספר שבועות התפרסמה כאן רשימה בשם "באיו"ש אין תאטרון" המתארת הצגה של ישראלים שהתקיימה מעבר לקו הירוק, אולם הייתה זו הצגה מסוג מעט שונה מההצגות

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-70578852327330756532010-08-29T01:58:00.019+03:002010-08-31T18:52:53.056+03:00

אתמול שודר במהדורת אולפן שישי בערוץ 2 הראיון של יאיר לפיד עם בסאם עראמין, ממייסדי "לוחמים לשלום". הראיון נערך בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי שקבע כי בניגוד לניסיונות הטיוח והטאטוא של הצבא ומג"ב, אלו אשמים גם אשמים בהריגתה השרירותית של עביר, בתו בת ה- 10 של בסאם. לא יצא לי לראות את הראיון כשהוא שודר היות ובאותו הזמן ממש היינו בארוחת איפטאר של "לוחמים לשלום" בכפר פרעון שליד טול כרם. היום בהפגנה

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-28240689458309118432010-08-13T00:23:00.000+03:002010-08-13T00:23:42.308+03:00

בפרק הקודם ("הערות לא מובנות") פגשנו את יכולות עריכת הוידאו המופלאות של דובר צה"ל. אתמול יצא לאור הפרק השני. אתמול, 11 באוגוסט, היה יום די רגיל. עיניין מרכזי בחדשות היה עדותו של הרמטכ"ל בפני ועדת טירקל לחקירת המשט, וההשוואות עלו, ופורשנו העדויות הקודמות של ראש הממשלה נתניהו ושר הבטחון ברק. צירוף מקרים מוחלט, גילגל לידיו של כתב גלי צה"ל ספי עובדיה קטע וידאו ערוך שמכתים את ח"כ זועבי, שעלה מיד לאתר

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-33032985202591360292010-08-09T00:16:00.013+03:002010-08-09T00:38:43.489+03:00

להלן רשמיו של רוני סגולי משליחותו בפינלנד אליה יצא עם סלימאן אל חטיב מטעם "לוחמים לשלום".חזרתי היום משליחות של ארבעה ימים מטעם "לוחמים לשלום" בפינלנד, איתי היה סלימאן אל חטיב מממקימי לוחמים לשלום. לאורך כל הביקור ליוותה אותי התחושה החזקה והפשוטה שאני וסלימאן גרים באותו חבל ארץ, במרחק קילומטרים ספורים זה מזה, ורק רוצים לחיות בשקט ובהרמוניה, אך לא מצליחים עקב המשקעים בשתי החברות, הישראלית

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-78712628813785700842010-08-04T08:05:00.006+03:002010-08-29T01:57:43.023+03:00

תנועת "לוחמים לשלום" יצאה אתמול בקריאה לממשלת ישראל לבטל את האיסור על כניסת ישראלים לשטחי A ובפרט לערי הגדה הגדולות (ג'נין, טול כרם, בית לחם, שכם, רמאללה, ועוד). סוד גלוי הוא כי המצב בשטחי A הינו אופטימלי זה זמן רב הן מהבחינה הפלילית והן מהבחינה הביטחונית. המשטרה הפלסטינית, אשר אומנה תחת פיקודו של גנרל קית' דייטון האמריקאי, שולטת בשטח שליטה מוחלטת עם שעור עברות מזערי בכל קנה מידה בינלאומי, כולל

ארז קריספיןhttp://www.blogger.com/profile/07148183593734446193noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-29721536914795739322010-07-10T12:41:00.000+03:002010-07-10T12:41:17.227+03:00

אנחנו חוזרים מהגן עם קלסרים כבדים של כל העבודות שעשה השנה, מדפדפים ביחד ואז אני מוצאת את הדף הזה. מבקשים מהבן שלי, עדיין לא בן שש, למתוח קו בין רובה לצללית שלו, בין מטוס קרב לצללית שלו, טנק, דגל ויונה. כל האתוס הישראלי הכוחני, המעוות והרקוב בדף עבודה אחד. אנחנו כבר מזמן לא מעטים מול רבים, אנחנו כבר מזמן הרגנו את היונה, אבל אין דפי עבודה למחסומים, הריסת בתים, השתלטות מתנחלים על אדמות בחסות המדינה

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-74958657451793417632010-07-07T22:05:00.000+03:002010-07-07T22:05:23.679+03:00

'לוחמים לשלום' מציינת חמש שנים של פעילות נגד הכיבוש. מקבוצת פעילים קטנה, לוחמים לשעבר, פלשתינים וישראלים, גדלנו והתגבשנו לכדי ארגון ובו חמש קבוצות דו לאומיות אזוריות הפועלות כתף אל כתף ברחבי הגדה; בשופא פועלים נגד הפרות חופש התנועה של הפלשתינים, בחברון בליווי רועי צאן, באזור שכם בסיורים בהתנחלויות ובירושלים בפעילויות משותפות עם ועד שכונת סילוואן ועם אנשי הכפר ואלג'ה, נגד הריסת בתים. לצד פעילות

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-46207017846390589132010-07-04T22:48:00.002+03:002010-07-05T06:35:28.771+03:00

הגענו בשבת בבוקר לשופא, כפר פלסטיני סמוך לעיר טול כרם, חמישה ישראלים חברי קבוצת תל אביב- טול כרם. יצאנו מוקדם כדי לעשות חזרות לקראת ההפצגה (הפגנה + הצגה. הזכויות שמורות לעידן מאיר) שתתקיים בחסימה העליונה של הכפר אחר הצהריים. בטירה, מבנה מפואר שאנחנו נפגשים בו לפעמים, התחלנו את החזרות. אבל תחילה החימום: עשרה מבוגרים, גברים ונשים, פלסטינים וישראלים, עומדים במעגל, משמיעים קולות ועושים תנועות

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-85941238715551297952010-07-03T23:53:00.001+03:002010-07-04T16:40:23.556+03:00

שלשה אנשים מצולמים בתמונה:דוד בארי, מנכ"ל עמותת אלע"ד, אריה קינג, פעיל בתנועה, וניר ברקת, ראש העיר ירושלים. (התמונה צולמה ע"י "שלום עכשיו" וינון קדרי) מה אנחנו יודעים על שלושתם? הנה דברים שנכתבו על עמותת אלע"ד, באתר ynet: "מי שעומד מאחורי המגמתיות בסיור בעיר דוד היא עמותת אלע"ד אשר מתקיימת מתרומות בעיקר, ופועלת לייהד את הכפר הערבי סילוואן שבשטחו נמצא הגן הלאומי. במהלך שני העשורים האחרונים

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-65832806794773582492010-06-30T23:20:00.002+03:002010-07-01T06:55:34.403+03:00

אל"מ איתי וירוב (התמונה נלקחה מאתר דובר צה"ל)בימים אלה מתפרסמת באינטרנט עצומה של אנשים הקוראים למדינה להימנע מחקירה פלילית נגד אל"מ איתי וירוב, מח"ט כפיר לשעבר, על העדות שנתן במשפטו של חייל החטיבה, אדם מלול, בה נשמע וירוב אומר ש"סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה, לפעמים ברכייה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה". אלו העובדות הגלויות, לכאורה, של האירוע. הבעיה עם עדותו של וירוב קשורה בסטנדרט שהציב לאורך

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-77644334091265048312010-06-30T22:44:00.002+03:002010-07-09T13:03:23.010+03:00

יוצא לי מידי פעם להיתקל בישראלים שעדיין מסרבים להשלים עם העובדה שמה שאנחנו עושים בשטחים זה אפרטהייד פר-אקסלנס - בלי דימויים, בלי לשון משל - אפרטהייד, הדבר עצמו ובמלוא חומרתו; שלהחזיק שטח הפקר במשך 43 שנים עם אוכלוסיה מסוימת ללא אזרחות, ללא זכויות אדם שוות, וללא הגנת חוק צודק ואמיתי לא עולה בקנה אחד עם השאיפה להיות מדינה דמוקרטית המבוססת על שלטון חוק; שנישול אנשים מאדמתם הפרטית תוך שימוש

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-61529133308930898222010-06-23T22:05:00.004+03:002010-06-24T07:46:48.301+03:00

כשירדתי השבוע לבקר במאהל המחאה בסילוואן, שוב חלפה בראשי המחשבה כמה קרוב המאהל למרכז העיר, וכמה רחוק הוא מראשם ומליבם של כל כך הרבה ישראלים. מאהל המחאה בירוק, בצד הימני התחתון של התמונה סילוואן היפה והמוזנחת, השכונה שהצליחה לייצר כל כך הרבה כותרות ושהפכה להיות המושא לאובססיה של ראש עיר, שנראה כאילו כל רצונו להיבחר נובע מן הדחף שלו להרוס את מה שכל ראשי העיר לפניו בחרו להשאיר על כנו. ברקת הוא

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-12939971199243839502010-06-16T21:19:00.001+03:002010-06-16T21:24:36.455+03:00

אמש התנצלה בריטניה על אירועי יום ראשון הארור שהתרחשו לפני 38 (!) שנה בעיירה דרי שבצפון אירלנד. ראש הממשלה השמרן, דיוויד קמרון, הצהיר כי למרות שהוא פטריוט אשר לעולם אינו מעוניין לבקר את צבאו, שאותו הוא מחשיב ל"צבא הטוב בעולם", הרי שאין ספק שהטבח של 13 קתולים באותו יום עקוב מדם לא היה מוצדק וגם אינו ניתן להצדקה. השימוש המופרז והלא מוצדק בכוח מצד כוחות הביטחון הבריטיים באותו יום ראשון של 30 בינואר

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-90918695318853106092010-06-07T23:38:00.000+03:002010-06-07T23:38:40.606+03:00

תמימותי מופתעת כל פעם מחדש. לעיונכם. עיתון הגרדיאן כותב כתבה על התנצלות ישראל על וידאו היו-טיוב בו לועגים בשימוש דעות קדומות טיפוסיות על מארגני המשט. בהמשך הכתבה מוזכרות עוד "התנצלויות" ובהם הבהרה לגבי ההקלטה בה קוראים אנשי המשט לחיל הים לחזור לאושוויץ (לפחות הם לא מכחישי שואה): וכך, בעזרת גוגל, מצאתי "פוסט" בבלוג של הבלוגר דובר צה"ל עם הבהרה. בהבהרה מה- 5 ביוני מסביר הדובר שלאחר שהועלו שאלות

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-13933520042830051952010-06-03T22:28:00.001+03:002010-06-07T23:39:25.523+03:00

ביום שני לפנות בוקר נתנה ממשלת ישראל ביטוי נוסף למדיניות הדיכוי והאלימות בה היא נוקטת כאשר פשטה על ספינות המשט הטורקי בדרכן להגיש סיוע לתושבי עזה. "לוחמים לשלום" היא תנועה שחרתה על דגלה את עקרון האי-אלימות. התנועה מגנה את כל סוגי האלימות כולל את הפעולה הצבאית ואת האלימות של כמה ממשתתפי המשט. אנו קוראים לסיום הסכסוך בדרכים לא אלימות. אירועי הימים האחרונים מוכיחים פעם נוספת את חוסר התוחלת

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-88485462729811119362010-05-16T21:21:00.002+03:002010-05-16T21:44:49.974+03:00

בדצמבר האחרון הפגנו בפאתי כלא 6 כשחברנו עידן בריר נכלא שם על סירוב לשרת בשטחים. עמדנו על הגבעות הסמוכות, ישראלים ופלסטינים, וקראנו קריאות עידוד.אתמול עמדתי עם עידן בפאתי בית המעצר במגרש הרוסים וקראנו קריאות עידוד לחברנו אליקים שנעצר בהפגנה ביום שישי בשייח ג'ראח. בין לבין, עבר הרבה על התנועה וגם עלי. קשה לי להסביר את התחושות של מה שקרה אתמול. עמדנו ליד בית המעצר, כמה מאות ישראלים, צעירים

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-20188463051008055472010-05-15T23:07:00.000+03:002010-05-15T23:07:50.302+03:00

צולם ע"י ארז קריספין שהשתתף בסיור במסגד השרוף בכפר לובן א- שרקייה

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-10189082691815927752010-05-15T22:45:00.000+03:002010-05-15T22:45:49.771+03:00

סאלח, נציג תושבי שייח' ג'ראח נפגש עם משתתפי הסיוראתמול השתתפתי לראשונה בפעילות של "לוחמים לשלום" – סיור בבילעין, בשיח' ג'ראח ובסילואן ובמפגש בלתי אמצעי ולא דרך אמצעי התקשורת עם האנשים שזה ביתם ועם המתרחש במקומות האלה. זו הייתה חוויה ותובנה שהלמו בי בעוצמה: יש עם מי לדבר. יש פלסטינים שאחרי 43 שנות כיבוש מאמינים בשלום, שמאמינים בדיאלוג, שמאמינים במחאה לא אלימה, שמאמינים שאנשים בני שני העמים יכולים

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-3554160404141874782010-05-09T22:16:00.001+03:002010-05-15T23:08:34.393+03:00

נסעתי אתמול לביקור ההזדהות שארגנה קבוצת שכם-ת"א לכפר לובן א-שרקייה לאחר שהוצת ונשרף המסגד שלהם בכפר. מכל כפרי הגדה אני זוכר את השם של לובן א-שרקייה כי הוקפצתי לאזור כחייל ב1991 לאחר הפיגוע בו נרצחה בין השאר רחלה דרוק (ראה שבות רחל ורחלים). מילאנו מיניבוס ועלינו לכפר, ואחרי קבלת פנים קצרה של שורת לחיצות ידיים לקחו אותנו למסגד השרוף לראות את שתי ערימות הקוראנים השרופים ואת קו השריפה שהולך לאולם

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-28376450342905183552010-05-09T21:55:00.000+03:002010-05-09T21:55:46.701+03:00

זהו הסיור הראשון של הקבוצה שלי – ת"א שכם. זו גם פעם ראשונה שאני מביאה אנשים מה"בית" לראות חלק חשוב מהפעילות של "לוחמים" – אוחזת בי התרגשות כמו בפעם הראשונה שמביאים את החבר הביתה לפגוש את ההורים. מה יחשבו? האם נאה יהיה הכיבוש בעינהם? או האם אכן יצליח הסיור להראות להם, לא ע"י שכנוע אלא פשוט ע"י הצגת העובדות כמו שהן – את אשר נעשה באמת בשטח, כל כך קרוב לתל אביב, לב ליבו של המיינסטרים הישראלי?עולים

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-20193560175914648012010-05-06T21:26:00.006+03:002010-05-06T22:00:18.709+03:00

חוג בית מאולתר של "לוחמים לשלום" ברחבת המסגד בלובן א-שרקייהכשיצאנו מלובן א-שרקייה והתחלנו בנסיעה חזרה לתל אביב, דיברנו על הסיטואציה ההפוכה. מה היה קורה לו היה המצב הפוך – אם ביישוב יהודי היה מוצת בית כנסת וכל הסימנים היו מצביעים על הצתה של ערבים/פלסטינים/מוסלמים... האם גם אז קבלת הפנים שהיו זוכים לה פעילי שלום פלסטינים הייתה כה חמה ולבבית כמו שהייתה קבלת הפנים שלה זכינו אנו בבואנו ללובן חצי יום

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-33022156996181866342010-04-27T23:44:00.000+03:002010-04-27T23:44:36.359+03:00

בשבת, 8.5.2010 תנועת 'לוחמים לשלום' מזמינה אותך לסיור בעקבות אזורי המחאה העממית המשותפת:בית יהונתן בלב סילוואןלעיתים אנו נתקלים בכלי התקשורת בשמות כגון "בילעין", "שייח' ג'ראח", "סילוואן" ו"עיר דוד"; שמות, אשר ברוב המקרים מקושרים עם ביטויים כגון "מוקדי הפגנות אלימות", "התנגשויות עם מתנחלים" ו"עימותים עם כוחות הביטחון". אך האם אנו יודעים באמת מה נמצא מאחורי "מוקדי הפגנות" אלו? האם אלו סכסוכים

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-30410867897860577042010-04-20T23:26:00.001+03:002010-04-20T23:30:28.791+03:00

"כדי לקבל היתר בניה במזרח העיר אתה צריך להיות יותר מצדיק" (יקיר שגב, סגן ראש העיר לענייני מזרח ירושלים) בתאריך 25.4 מתכננים אנשי הימין הקיצוני צעדה בשכונת סילוואן תחת הכותרת "אכיפה שווה לכולם". בשכונת סילוואן 88 בתים מיועדים להריסה לצורך בניית פארק תיירותי. תנועת 'לוחמים לשלום' שפועלת מספר חודשים בשיתוף עם ועד שכונת סילוואן, קוראת לכם להצטרף למעגל תופים במאהל המחאה בזמן צעדת הימין האם ידעתם?

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-51401546846976190742010-04-19T22:26:00.000+03:002010-04-19T22:26:49.650+03:00

אתמול התקיים טקס יום הזכרון האלטרנטיבי של תנועת לוחמים לשלום שנערך זו השנה החמישית, בתיאטרון תמונע. מטרת הטקס המיוחד הזה היא לזכור ולהזכיר את כוחה המעגלי של האלימות, את הכאב והצער שהיא מעוררת בלי הבדל צבע, שפה או נוף, ואת החובה המוסרית שלנו, לפעול לעצירתו של מעגל הדמים. זה ערב שמדבר על כאב, אבל בניגוד לכאב שמגוייס בשם עצמו ליצירת כאב והרס נוספים, הערב הזה מדבר על תקווה, לא מתוך נאיביות אלא מתוך

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-34828639757781861402010-04-19T21:32:00.002+03:002010-04-26T20:24:41.216+03:00

שלום וערב טוב. שמי רמי אלחנן. לפני 13 שנים, ביום חמישי הרביעי לספטמבר 1997 אחה״צ, איבדתי את בתי סמדרי בפיגוע התאבדות ברחוב בן יהודה בירושלים. ילדה יפה מתוקה ועליזה בת 14. סמדרי היתה נכדתו של לוחם השלום, האלוף במילואים מתי פלד, מפורצי הדרך לדיאלוג ישראלי פלסטיני. והיא נרצחה כי לא השכלנו לשמור על בטחונה בדרכו של מתי, הדרך האחת הנכונה והאפשרית - דרך השלום והפיוס. אני לא צריך יום זיכרון כדי לזכור

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-38572606546626352262010-04-13T11:18:00.006+03:002010-04-17T09:13:20.240+03:00

בשישי האחרון התקיימה פעילות של קבוצת תל אביב טול כרם בכפר שופא . הפעילות כללה הצגה של קטעי תאטרון, שמטרתם היתה הצגה ויזואלית של מציאות החיים בשטח, תוך מעורבות של הקהל במשחק.זה עשוי להישמע מוזר, קהל יהודי וערבי משתתף בהצגה בשטח חשוף בכפר פלסטיני, אך במציאות זו היתה חויה מאד מיוחדת ושונה. ההכנות לאירוע התחילו מספר ימים קודם לכן; האתר שנבחר להצגה נבחר בקפידה, כך שכל הנוף המרהיב יהיה פרוס לרגלינו,

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-83153792423248501112010-04-10T12:46:00.003+03:002010-04-10T13:14:30.965+03:00

בתגובה לטור של יאיר לפיד מיום 9.4.10 , "שאלת השואה" אני אינני מנויה על קוראיך, אולם השבוע הכותרת משכה את עיני. העיסוק בשואה בהקשר של הכיבוש הוא עתיק בערך כמו ימיו של הכיבוש, ובכל זאת, עניין אותי ללמוד כיצד אתה רואה את הדברים. הנראטיב שלנו כעם נרדף טבוע היטב בזכרון הקולקטיבי של כולנו. זוועת השואה היא זוועה שכלום לא ישווה לה, בגלל ההיקף שלה, בגלל הגיוון הנורא של הרוע האנושי והדרכים היצירתיות להחריד

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4749970564458590943.post-7861428972467761082010-04-10T01:39:00.003+03:002010-04-10T01:40:45.088+03:00

עורךhttp://www.blogger.com/profile/13371906809704324881noreply@blogger.com0